אבן היא לא יצור חי.

זה ברור.

ומה בנוגע לווירוס הקורונה? ולתפוח? ולביצית שזה עתה הופרתה? ומתי אדם חי ומתי כבר אינו חי?

קרל זימר מנסה להבין מהם החיים. במערות של עטלפים, בחברתם של מגדלי נחשים, בארכיונים של בתי משפט, במעבדות של ביולוגים שמנסים לברוא חיים. כן, כן – לברוא חיים. הוא מביט בתנועות המשונות של תמיסות שמנוניות בצלוחיות זכוכית, ונאלץ לשאול את עצמו אם אלה כבר חיים.

בזה עוסק חי! – הספר שאתם אוחזים. בשאלה היכן עובר הגבול המגדיר חיים, ומהי משמעותו של הגבול הזה. ואם נדמה לכם שזו שאלה קלה, נסו להשיב עליה. פילוסופים ומדענים, אנשי דת ואנשי רוח כבר ניסו. והיו להם הרבה תשובות – אלא שכל תשובה הייתה אחרת, מה שאומר, שאין לנו עדיין הגדרה פשוטה, מוסכמת, של החיים.

וכשאין הגדרה מוסכמת, לא ברור מתי החיים מתחילים, ולא ברור מתי הם נגמרים, ולא ברור מה מוסרי לעשות במקרים של ספק-חיים, ולא ברור מתי נוצרו החיים, ולא ברור איך נזהה חיים על כוכבים אחרים.

מהם החיים. זו שאלה טורדת מנוחה, שזימר מתמודד איתה במסע מרתק של תגליות מפתיעות. וגם אתם תמשיכו להרהר בה עוד זמן רב לאחר שתסיימו את הקריאה.

שמואל רוזנר

קרל זימר הוא בעל טור לענייני מדע בעיתון ניו יורק טיימס, פרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית וביוכימיה באוניברסיטת ייל. הוא כותב בקביעות למגזינים מובילים כמו אטלנטיק ונשיונל ג׳יאוגרפיק בענייני מדע, זכה בפרסים רבים, וחיבר ארבעה עשר ספרים.

בימים אלה, כשכל עובדה מוטלת בספק והמציאות עצמה נתונה לוויכוח, הקריאה בספר "חי!" של קרל זימר היא מפגש מרענן עם קרקע מוצקה בתוך ים סוער של דיסאינפורמציה וחצאי אמיתות. זימר, בעל טור לענייני מדע ב"ניו יורק טיימס" ואחד ממובילי הסיקור של מגפת הקורונה בעיתון, מבקש לברר סוגיה מרכזית בעולם המדע. אך עוד לפני שנכנסים לפרטים המדויקים של אותה סוגיה, יש לספר ערך רב בעבור הקוראים והקוראות בישראל 2023: הוא מספק היכרות מקרוב עם תהליכי חשיבה מדעיים. הוא מתאר איסוף ובחינת ראיות, מציג תהליכי למידה וכולל גם מומחים שמודים בטעויות כשצריך. יותר מכל, יש בו טיעונים שמתחברים באופן קוהרנטי אחד לשני ומובילים לתובנות עם עומק ומשמעות.

ירדן מיכאלי, הארץ

זימר בוזק בספרו סיפורים שמדהימים ומשכילים את הקוראים. אנו פוגשים אותו לראשונה על חוף בלה הוייה, מסתכל על אצה בגודל מפלצת ותוהה אם ניתן למנות אותה בין החיים. במעבדה, הוא מוצא מדענים שיוצרים מיני מוחות מתוך נוירונים מתפצלים ומתלבטים אם מה שהם יצרו הם משהו שמדמה מוחות אמיתיים. האם "אורגנואידים" מוחיים אלו מסוגלים לחשוב? האם הם חולמים? ואם כן, האם הם מקיימים את ההגדרה של חוש? האם "החוש" – ביכולת הרחבה ביותר שלו, לחוש את העולם סביב ישות – הוא הכל וסוף החיים?

Siddhartha Mukherjee, New York Times

בהרהור עדין ומעמיק זה על מדע החיים, המלא בתובנות בלתי נשכחות על העבר והעתיד של הביולוגיה, זימר חושף את המורכבות והמגוון הבלתי רגילים של החיים, כמו גם את הניסיונות הגאונים של מדענים לחקור את מקורותיהם וכיצד הם עשויים התפתחו על עולמות אחרים.

PD Smith, The Guardian

ההקפדה והדיוק שבהם זימר ממפה את הנושאים המורכבים והמאתגרים הללו מעוררים בהכרח שאלה נוספת: למה זה משנה איך אנחנו מגדירים את החיים? לא לגמרי ברור, למשל, שחשוב לדעת אם נגיף הקורונה הוא בהחלט "חי" כל עוד אנו מבינים כיצד הוא הורג אותנו. מיקרוביולוג אחד מציע תשובה אפשרית כשהוא אומר לזימר, "מדע שבו לאובייקט החשוב ביותר אין הגדרה״ הוא "בלתי מקובל לחלוטין", כי הוא מונע מחוקרים לעבוד יחד. אם החיים הם הנושא הכללי שלך, כך גורסת החשיבה, עליך לקבל הבנה משותפת של המשמעות של "חיים" כדי ללמוד כל דבר שהם מקיפים. ובכל זאת זימר עצמו מראה שוב ושוב שזה לא לגמרי נכון.

Jacob Brogan, Washington Post