זה מקרה קל: היה ספר מדע, שפירט תיאוריות פיזיקליות, ועכשיו אינו מעודכן. לקרוא? לא לקרוא? יש מקרים מורכבים יותר.
הנה דוגמה: בשנת 2012 יצא לאור ספרו של יגאל קיפניס, 1973, הדרך למלחמה. הוא הציע תזה פרובוקטיבית, מגובה במסמכים, אך רחוקה מלהיות מוסכמת. קיפניס טען שגולדה מאיר, משה דיין וישראל גלילי יצאו בדעה צלולה למלחמת יום כיפור, כדי לחמוק מיוזמת שלום של הנרי קיסינג׳ר. חגי צורף, שהגיב על הספר במאמר שרק מומחים קראו, חשב שהספר זכה לאהדה בתקשורת ״כנראה מכיוון שהציג את מה שהציבור הישראלי, והתקשורת כמבטאת העיקרית שלו, אוהבים לשמוע: דיין ובעיקר מאיר אשמים בכול, ומלחמת יום הכיפורים על מחירה הנורא היא על ראשם!״. היו שכתבו על הספר עוד פחות בנימוס. הם חשבו שהעמדה של קיפניס גובלת בתיאוריות קונספירציה. כמעט עשור אחרי קיפניס, שעבר בינתיים לעסוק במלחמות אחרות (ספרו הבא ייצא בקרוב), יצא ספרו של ההיסטוריון יואב גלבר – רהב. בספר הזה, כמו גם בביקורות חריפות של אורי בר יוסף, עמוס גלבוע ואחרים, התיאוריה של קיפניס מוצגת כשגויה.
זה מקרה מורכב: קיפניס הציג נתונים שעל פי סברתו מוכיחים את התיאוריה שלו. אחרים חושבים אחרת, גם לאחר שנחשפו למסמכים. הוא אומר: הם מתבצרים בעמדתם, כי קשה להם לקבל שמה שחשבו שנים ארוכות פשוט אינו נכון. בלשונו (זה קרב יצרי למדי, גם אם הוא מתנהל בין היסטוריונים): ״התקשו להשלים עם תפנית זו במחקר והמירו את הדיון בממצאיו בהכחשת המידע ובניהול קרב מאסף כנגדו״. הם אומרים: קיפניס הוא היסטוריון ״חדש״ שהתיאוריות שלו רעועות – יותר פוליטיות מאשר היסטוריות. בכל מה שנוגע לממצאים, קיפניס אכן מציג בספרו מסמכים שלא היו מוכרים לציבור קודם לכן. לכאורה, הוא המעודכן. כמו הספרים על פיזיקה שיצאו אחרי 1998, וכללו התייחסות גם להאצת התפשטות כדור הארץ. אלא שפרשנות היסטורית אינה דומה לממצאים בפיזיקה. הראייה: אין מי שמערער היום על האצת התפשטות היקום – יש ויש מי שמערער על משמעות המסמכים החדשים שקיפניס הציג.
מכאן: השאלה שרציתי להעלות, יותר כהרהור מאשר כמחשבה שמובילה למסקנה נחרצת. השאלה היא: מתי ספר עיון מתיישן עד שהוא נעשה לא רלבנטי. מתי בא הרגע שבו אין טעם יותר לקרוא ספר על פיזיקה, גנטיקה, היסטוריה, פילוסופיה, משום שמה שמופיע בו כבר הופרך. מדוע זו שאלה מעניינת? בין השאר, משום שספר איננו עיתון, או מגזין. מספר יש ציפיה לתוחלת חיים ארוכה יותר, לחריגה מתנאי הידע של ההווה המיידי. זה מה שמצדיק את ההשקעה הכלכלית ברכישה שלו. זה מה שמצדיק את השקעת הזמן בקריאה שלו.
מצד שני, ספר שעוסק בתחום ידע מתפתח צריך להיות מעודכן, ועל כן מועד לשחיקה של שיני הזמן (גם ספר פרוזה נשחק, בגלל התפתחות השפה והתרבות, אבל בקצב אחר). הנה עוד דוגמה, ספר שכבר הזכרנו במאמר קודם: ״מהם החיים״ של ארווין שרדינגר, מאבות תורת הקוונטים. מה ששרדינגר ידע על ביולוגיה, בעת שנשא את הרצאותיו שהפכו לספר, כבר לא מעודכן. מה ששרדינגר ידע על הדרך הנכונה לשאול שאלות – עודו רלבנטי ומרתק.
לקרוא או לא לקרוא? כל ספר מזמין תשובה אחרת, כל תחום ידע מזמין תשובה אחרת. התשובה שלי: את הוקינג כבר לא. את קיפניס בזהירות, ולא לשכוח לקרוא גם אחרים, שסבורים אחרת ממנו (רהב בהחלט מומלץ). את שרדינגר – בהחלט, רק לדעת מראש שהתמונה הגדולה מרתקת, אבל הפרטים המדעיים התיישנו.
וכמה תזכורות:
דיברנו עם עמית סגל על חיילים בלבנון, על בית המקדש, על דמוקרטיה וחוכמת העם, וקצת על עמית סגל. כדאי להאזין, כי סגל גם חכם, וגם יודע לדבר. השיחה כאן.
הספר של גדי היימן סופסוף בחנויות. אין ספר מתאים יותר לרגע שבו העולם מתלבט האם החלה מלחמת העולם השלישית. קראו עליו כאן.
ונשמח אם תירשמו לניוזלטר שלנו. כך תוכלו לשמוע מאיתנו מעת לעת, לא יותר מפעם בחודש, מה חדש אצלנו, ומה יש לנו להציע לכם (התיבה להכנסת מייל והרשמה מצד ימין).
