ג׳ונתן מרק גריבץ זכה בפרס על הספר ״לקרוא את הרצל בביירות״. זה ספר של אוניברסיטת פרינסטון על מרכז המחקר של אש״ף שתפקידו היה ללמוד את ישראל ואת העם היהודי. סיפור מעניין, קצת משונה, לא במרכז היחסים של ישראל ושל התנועה הלאומית הפלשתינית, אבל בהחלט כזה שמאיר אותם באור מיוחד וחדש. הסיכוי שנקרא את ״לקרוא את הרצל בביירות״ גם בתל אביב או בירושלים נראה קטן. אבל מותר לקוות שאת ״האישה המטורפת בעליית הגג של הרבי״ נוכל לקרוא. זה ספר של גילה פיין, שיצא בהוצאת מגיד, שיש לה ענף גם בעברית. ככל שיכולתי לבדוק באתר של מגיד, הספר אזל מהמלאי באנגלית, ואין סימן שייצא בעברית. מצד שני, כזוכה באחד מהפרסים (הפרס ל״חיים יהודיים בימינו״, מה שזה זה לא אומר…), אולי בכל זאת תהיה גירסה בעברית?

השאלה כמה מספרי ״הפרס הלאומי היהודי״ בארה״ב מתפרסמים גם בעברית, זוכים לתשומת לב גם בעברית, היא שאלה מעניינת, משום שיש בה כדי להעיד על האפשרות של שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם לייצר ביניהן שיח תרבותי בעל משקל. אם יהודים באמריקה ויהודים בישראל קוראים את אותם ספרים – כמובן, אלה מהם שקוראים – יש לזה משמעות. יש בזה סוג של מצע אינטלקטואלי ותרבותי משותף. אם יהודים באמריקה ויהודים בישראל לא קוראים את אותם ספרים, אפילו לא כאשר מדובר במובהק על ״ספרים יהודיים״, גם לזה יש משמעות. זה אומר שהיהודים האלה והיהודים האלה מקיימים שתי תרבויות מקבילות שמתקשות להיפגש.

זו לא תלונה כמובן. זו אבחנה על מצב הקשר. אם כי, אפשר היה להפוך אותה גם לתלונה, או להצעה: מדוע שלא יהיה פרס ספרותי יהודי משותף לשתי השפות? אפשר היה ליזום מהלך כזה. או שאפשר היה ליזום מהלך דומה, אבל קצת אחר: לקבוע מראש שכל ספר שזוכה בפרס הספר היהודי יתפרסם גם בעברית כחלק ממהות הפרס. ואם לא כל ספר, אז לפחות הזוכים בכמה קטגוריות מרכזיות. וכמובן, אפשר היה לעשות גם את המהלך המקביל מעברית לאנגלית. נניח, לוודא שהזוכים בפרס ספיר בכל שנה, או בפרס ברנר, או בפרס כלשהו שייבחר, יתורגמו מיידית גם לאנגלית, ויקבלו דחיפה נמרצת בקהילת הקוראים היהודית.

זה לא מהלך עסקי, זה מהלך פילנתרופי. ייתכן שמעת לעת אפשר יהיה לגרום לכך שאחד הספרים הללו יהפוך גם לרב מכר שירוויח יותר מאשר יפסיד. אבל עקרונית, מהלך כזה לא צריך להיות מהלך של מו״לות נמרצת, כי סיכוייו של ספר שזכה בפרס היהודי להיות הצלחה מסחררת בישראל, בלי דחיפה משמעותית, איננו גדול. מהלך כזה צריך להיות – אם יהיה – מהלך של פילנתרופיה תרבותית נמרצת. העם היהודי משקיע הרבה מאות מיליונים בטיפוח זהות יהודית, בחיזוק הקשר היהודי, בפעלתנות של יחסי ישראל-תפוצות. כל זה לא יכול להיעשות משמעותי בלי מצע תרבותי משותף, בלי שיחה יהודית גלובלית שיש לה עומק ומשקל. היה טוב אם כל יהודי בישראל היה יכול לקרוא בשפתו את הספרים שאמריקה היהודית בוחרת כטובים ביותר בעיניה. היה טוב אם כל יהודי באמריקה היה יכול לקרוא בשפתו את הספרים שישראל היהודית בוחרת כטובים ביותר בעיניה. היה טוב אם לאחר שהיו קוראים – היו יכולים לנהל שיחה על הספרים האלה, באמצעות פרסומים שנקראים בעברית ובאנגלית, כאן ושם. הנה, יש הצעה על השולחן. עשו בה כטוב בעיניכם.