מלחמה היא זמן קשה לספרים. קשה למצוא את שלוות הנפש שנדרשת לקריאה, קשה למצוא את שלוות הנפש שנדרשת לכתיבה. הרוכשים לא באים לחנויות. ההוצאות מקפיאות את הספרים שהיו אמורים לצאת. כשהתותחים רועמים, מוזות הקריאה מתקשות להירדם, מתקשות להתרכז.
התוצאה היא עצירה, וניסיונות הנשמה. עברנו תקופה כזאת בזמן הקורונה, שההתאוששות בעקבותיה לא הייתה לגמרי מלאה. אנחנו עוברים תקופה כזאת עכשיו. יכול להיות שאחריה יבוא פרץ יצירתי גדול. יכול להיות שזה ייקח זמן. בינתיים, החנויות צריכות לשרוד, אחרת לא יהיה מי שימכור ספרים אחרי המלחמה. וכדי לשרוד – הן מנסות לפתות אותנו במחירים שלא מכסים אפילו את מחיר העלות של ספר (מה ההגיון? להיפטר ממלאי, להזרים מזומנים). יש בזה משהו קצת מדכדך, משום שהוא מעיד עד כמה ספרים – רוב הספרים – כבר אינם מוצר שיש לו ערך כלכלי אמיתי. יש בזה משהו נוח, משום שלאוהבי ספרים נפתחה הזדמנות.
עברתי על אתרי החנויות, על אתרי ההוצאות, כדי לבדוק מה תוכלו לרכוש ממש בזול. ויש מציאות. כמובן, המציאה היא שאלה של טעם. לדוגמה: זאת עם הפנים אלינו, של רונית מטלון הוא, לטעמי, אחד מספרי הפרוזה היפים שנכתבו בעברית. הוא יעלה לכם תשעה שקלים. תשעה! חיי הנצח של הנרייטה לקס, ספר נפלא על גלגוליהם של תאים סרטניים שהוצאו מגופה של אשה אלמונית, ושסייעו לפיתוח של תרופות מצילות חיים, נמכר ב-29 שקלים. זה אמנם לא תשעה, אבל זה עדיין לא הרבה. קראתי את הספר הזה לפני יותר מעשור כאשר ייצא באנגלית, ואחר כך כאשר יצא בעברית. עקבתי מאז אחר גלגוליו הנמשכים של הסיפור, כי הייתה תביעה של קרובי משפחה (לקס מתה מזמן), שדרשו לכבד את זכרה של התורמת-בלי-ידיעתה. באוגוסט האחרון הושג הסדר כספי עם אחת מהחברות שעשו שימוש ללא הסכמה בתאי ״הלה״ – קיצור של הנרייטה לקס. אלה התאים ששימשו במעבדות, במחקר, בפיתוח.
