יש הרבה אתגרים בשוק הספרים, והכלל הראשון הוא לנסות להבין מהם באמת, ולהבחין ביניהם. ניקח לדוגמה את אתגר המחיר: העובדה שספרים נמכרים בזול רעה למו״לים אבל טובה לקוראים. ויש יותר קוראים ממו״לים. אז אולי זה בעצם טוב. תאמרו: אז המו״לים יפסיקו להוציא ספרים! נאמר: בינתיים זה לא קורה, והנתונים מוכיחים שהכיוון הוא יותר ספרים ולא פחות. תאמרו: אבל הספרים ברמה נמוכה. נאמר: לא נכון. הנה, השנה יצאו ספרים שאומרים שהם טובים (רק את חלקם קראתי) של אסף ענברי ונעה ידלין, של א.ב. יהושע ודרור משעני, של מישל וולבק ואיילת גונדר גושן. תאמרו: אבל לסופרים ולמתרגמים קשה להתפרנס. נאמר: נכון, ככה זה בשוק שיש בו יותר היצע מביקוש. כשיהיו פחות סופרים ופחות מתרגמים, הם ירוויחו יותר, אם תהיה דרישה למרכולתם. תאמרו: אבל ספר זה לא מוצר! נאמר: הנה, הגענו לסלע המחלוקת. מהו ספר? כמו השאלה מהם החיים, כמו השאלה מיהו יהודי, כמו השאלה למה העולם קיים – גם השאלה מהו ספר היא שאלה קבועה, שקשה להכריע בה. לפני חודשיים, בשיחה שהקלטתי עם יובל נח הררי (הנה עוד הוכחה שאפשר להוציא ספרים טובים ומצליחים), הוא הסביר מדוע ספר הוא גרסה אנלוגית של בלוקצ׳יין. דרך יעילה להעביר אינפורמציה בדחיסות. זה לא באמת פותר את שאלת ״מהו ספר״, ובטח לא את שאלת ״אז מי צריך לממן את הדבר הזה וכיצד״.
