כמקובל, מי שחרדים לגורלו של עולם הספרים ממהרים לממשלה. הרי ידוע שהממשלה היא בדיוק הגוף שיודע לפתור את כל הבעיות, במהירות. אחרי שפתרה את בעיית הפקקים, את בעיית הדיור, את בעיית יוקר המחיה, את בעיית לימודי הליבה לחרדים, הגיע הזמן שתתפנה גם לשוק הספרים, ותפתור גם את בעיותיו באותה יעילות מוכרת. אפשר לחלק עוד כמה פרסים, אפשר לחוקק עוד כמה חוקים. אפשר להקים ועדה של פוליטרוקים שיחליטו – כמובן, לפי זהות השלטון בכל רגע נתון – מי ראויים לקבל הקצבה כדי שישבו ויכתבו, או יתרגמו, או יערכו. אם בבחירות הקרובות תנצח יש עתיד, נושיב בראש הועדה את עידן רול, המועמד המופרך של יאיר לפיד לראשות הסוכנות היהודית. זה יהיה הפיצוי על התפקיד שלא קיבל. אם בבחירות הקרובות ינצח הליכוד אפשר לסמן את גלית דיסטל אטבריאן, בעצמה סופרת, כמועמדת מעניינת.

וברצינות: ממשלה לא יכולה לכפות על הישראלים להפסיק לכתוב. היא לא יכולה לכפות עליהם לקרוא. היא לא יכולה לכפות עליהם לשלם על ספרים יותר ממה שהספרים שווים בעיניהם. אם תנסה, תכשל. והשוואות לתעשיית הקולנוע אינן במקומן. לעשות סרט עולה הרבה כסף. להוציא ספר עולה – יחסית – מעט. בערוצים המעטים של טלוויזיה יש לרגולטורים שליטה, לפחות חלקית. בבתי הדפוס אין להם שליטה, ומי שמעוניין שישראל תמשיך להתקיים כדמוקרטיה תוססת, גם לא ירצה שתהיה להם שליטה.

אז איך לסכם? יש עלית רוחנית בארץ הזאת. היא פשוט קטנה. יש עלית רוחנית בארץ הזאת. ומוטב שתוותר על ניסיונות לעסוק בעסקנות ותתפנה לקריאה.

מה שקראתם עד כאן הוא קטע ממאמר ארוך שכתבתי למעריב. שארית המאמר, כולל כמה מילים על יובל נח הררי ועל א.ב. יהושע מופיע, אם תרצו, בלינק הזה. 

כבר האזנתם לפודקסט של הקיפוד והשועל? הנה כל מה ש(אולי) עוד לא שמעתם. מוזמנות ומוזמנים:

פסק דין ההפלות: האם השופטים השתגעו?

מיכה גודמן, מה הטעם להתפלסף? 

למה מדינות יוצאות למלחמות?

יובל נוח הררי, אפשר למנוע מלחמות?

ככה עושה מדינה יהודית?

עמית סגל, מה תעשה בגיל ארבעים?