הרבה מאוד שנים, כספי עצמו כמעט נמנע מכתיבת מילים, חוץ מהשיר ההוא, שכולם ידעו שכתב, שהוא כמעט בדיחה על בדיחה על עצמו: כמה שירים כבר אפשר להמציא בכלל? נו, באמת כמה? יש דרך לברר את המספר המדויק, אבל המספר הזה לא במיוחד מעניין. התחלתי לספור במטוס בדרך מרומא, והמשכתי להאזין רק לכספי, בדרך לירושלים, בדרך לתל אביב, בדרך לחיפה. אפשר לעשות את כל זה בלי לחזור כמעט על אף שיר. האלבומים המקוריים 1 – ארבעה אלבומים שנארזו יחדיו – מחזיק 43 שירים, שעתיים האזנה ועוד 28 דקות. האלבומים המקוריים 2 מחזיק אותו מספר של שירים בדיוק, אבל קצת יותר במשך הנגינה: שעתיים ו-51 דקות. הוא כולל, קרוב לסופו, את שער הרחמים, מנגינה של כספי שנותרה מיותמת ממילים. ולקראת סוף הדיסק הראשון, סוף היום, גם את אלגרו ויוצ׳ה, שגם הוא ללא מילים. רק גירסה אינסטרומנטלית קצרצרה מתוך השיר שבא שלוש רצועות לפניו, את תקחי את הבית. 59 שניות של אקורדיאון וברקע קולות. והקצב המשגע הזה, שאי אפשר לטעות בו. שתיים שלוש תיבות, וכבר ברור שזה ההוא, כספי. 

יש הבדל בין מי שזוכרים את כספי במילים, לבין מי שזוכרים אותו בצלילים, וזה הבדל שקשה לגשר עליו. אלה זוכרים את השורות היפות שגם הולחנו היטב. אלה זוכרים גם שירים שחצי נשכחו, משונים ופראיים. הבלון שלי עולה. השלישי בתקליט הראשון. אם צריך לנחש, אף תחנת רדיו לא ניגנה אותו בשעות ובימים אחרי מותו של כספי. והשמיני באותו אלבום: להשתנות תמיד. שוב הקצב, שוב המעברים, שוב הלחן הטיפוסי. גם אם לא שמעתם את השיר הזה, גם אם מישהו שאינו כספי יבצע אותו, אם יש לכם אוזן למוזיקה מייד תזהו את המלחין. כי אף מלחין אחר לא כתב כך. נסו לשיר את ״איך הצבעים, איך הצבעים משתנים כשגשם מתחיל לרקוד״, בדיוק לפי התווים. אולי זה יזכיר לכם סרטון שראיתם פעם של כספי, המלמד את הקהל שורה או שתיים מתוך מעבר לתכלת של סשה ארגוב. ״זה כדי להמחיש לכם שסשה כתב שירים נפלאים אבל כפסנתרן״. 

כספי כתב שירים נפלאים, אבל כמוזיקאי. לא את המילים הנהדרות של אליעזר בן יהודה (ירון לונדון), לא את גלגל בתוך גלגל (אהוד מנור), או זה מכבר (לאה גולדברג), או מקום לדאגה (יהונתן גפן), או נח (יורם טהרלב). ראיתי, אם כבר נזכרים בנח, שמישהו כתב לזכרו של כספי כמה יפה ידע הוא הצליח לכתוב על גיבורי התנ״ך. אלא שהוא, אם כבר הבנתם את המסר, לא כתב על התנ״ך. טהרלב כתב – או נעמי שמר, במקרה של שובי השולמית, שכספי הלחין. כספי כתב מקצבים, כמו בוסה נובה, ולפעמים גם שיטה במאזיניו וכתב בוסה נובה בשיר על סמבה, וכתב בלדות קצת מתוקות מדי, שהקהל משום מה אוהב יותר מכל שיריו האחרים, וכתב פאנקי, וכתב רגאיי. על ראש שמחתי, גם הוא של נעמי שמר, הוא סוג של רגאיי. כמו כמה מהשירים האלה של כספי, המהלך המוזיקלי ברקע נפלא בפשטותו. על ראש שמחתי – די אמ, איי אמ 7, ג׳י אמ, ענדתי זר – די אמ, איי אמ 7, ג׳י אמ, זר פרחי שדה – די אמ, איי אמ 7, ג׳י אמ, והלאה. גם בימי בצורת, שרבים יותר מזהים, בנוי על הסיבוב המעגלי של האקורדים הקבועים, שבאים והולכים, עולים וחוזרים. 

זה כנראה השיר שלו שאני הכי אוהב. אם כי אשתי טוענת כבר כמה עשורים ששמה לב אלי בפעם הראשונה כשראתה אותי מזמזם לעצמי בשקט את בלילות הקיץ החמים. אז גם אותו. ואת אוי, שמתנגן בראש כשמשהו לא נעים. ואת אני יודע שאני אמות בקיץ, כשחוזר להיות נעים, ותמיד מצחיק אותי. חיים חפר כתב את המילים, ואפשר לומר שזה שיר משנת תרפפ״ו, כמו שאומרים אנשים שהם כבר קצת מבוגרים, ועוד יודעים למה התכוון המשורר, כשכתב על ילדים שיעיפו טיארות.