כאמור, זה העולם המוכר של המו״לות, והוא משתנה – בישראל יותר מאשר במקומות רבים אחרים, בין השאר משום שהשוק הישראלי קטן, כך שגם הצלחה גדולה איננה אירוע משנה מציאות. בחו״ל, הצלחה גדולה יכולה להיות הצלחה של הרבה מאוד מיליונים של עותקים. בישראל, הצלחה גדולה מאוד היא הצלחה של כמה עשרות אלפים. והיא נדירה מאוד. מה שאומר, שגם כאשר מצליחים, הרווח לא עד כדי כך גדול, למרות שהעלות של ספר בישראל דומה למדי לעלות של ספר בחו״ל (זה לא לגמרי נכון, אבל מספיק נכון כדי שאפשר יהיה להשתמש בטענה הזאת).

התוצאה היא שלרוב המו״לים פשוט לא הייתה ברירה אלא לעשות אחד משני דברים. או להוציא הרבה פחות ספרים, כי קשה מאוד לכסות את עלותם של רוב הספרים, וגם הצלחה מזדמנת, בתנאי השוק של היום, לא מכסה את העלות של כל שאר הספרים. או להפסיק להמר, וללכת לפחות בחלק מהמקרים על בטוח. מה זה בטוח? זה לגבות מראש את עלות הוצאת הספר, כך שהפסד לא יהיה. זו המשמעות של ספר ״ממומן״. זהו ספר שהמו״ל הבטיח את עצמו מפני הפסד עליו, ומי שמפסיד עליו הוא הכותב, או המשקיע שמסייע לכותב, או עמותה כלשהי, או פילנתרופ, מישהו שמכסה את העלות.

שומר מעלה טענה שיש בה ממש, וגם הייתה נכונה לאורך שנים ארוכות: כאשר למו״ל אין חשש מהפסד, הוא עלול להוריד את הסטנדרט המקצועי שלו. פעם הוא היה מוכרח להוציא ספרים טובים, אחרת לא היה מצליח למכור אותם, ולא היה מרוויח את עלותם. היום, כשהעלות מובטחת מראש, הוא יכול להוציא כל דבר, בלי להתחשב באיכותו של הספר. כלומר, מתקיים חשש שהספרים שמגיעים לחנויות, כולל החנויות של שומר, הם ספרים פחות טובים. זו המשוואה: ממומן – כנראה פחות טוב (כי אם היה טוב, המו״ל היה מממן).

המשוואה הזאת, בהתייחס למצב היום, לוקה בשני חסרונות. הראשון – היא מבלבלת בין איכות למכירות. נכון שכאשר ספרים לא היו ממומנים, המו״ל היה צריך להקפיד יותר על בחירת הספרים. אבל על מה הוא היה צריך להקפיד באמת? לאו דווקא על האיכות שלהם. הוא היה צריך להקפיד על המסחריות שלהם. המטרה הייתה למכור, כדי לא להפסיד. הבחירה הושפעה בהכרח משיקולים מסחריים, ולכן אפשר להפוך את המשוואה על ראשה. אולי דווקא העובדה שספרים ממומנים, מאפשרת למו״ל שמעוניין באיכות להתעלם מהשיקול המסחרי ולהוציא ספרים יותר טובים. כאמור, זה פגם ראשון במשוואה מימון שווה פחות טוב.

הפגם השני נוגע לשאלה פשוטה: למה זה בכלל אכפת למישהו מי מימן את הספר שהוא קונה וקורא. נניח שדוד גרוסמן היה מממן מכיסו את הוצאת ספריו, זה היה עושה אותם יותר או פחות טובים? נניח שהיוצרת של הארי פוטר, שנדחתה שוב ושוב על ידי מו״לים, שעד היום מתקשים להתגבר על האסון שקרה להם, הייתה מוציאה את הכרך הראשון על חשבונה, כי הייתה מתייאשת מהמתנה למו״ל שיהמר עליה, זה היה הופך את היצירה לפחות מוצלחת? במילים אחרות: יכול להיות ספר לא ממומן גרוע, ויכול להיות ספר ממומן מצוין, והטענה המשתמעת, שגם כיום ספרים ממומנים פחות טובים מספרים לא ממומנים היא טענה שאיש לא בדק, ואיש לא יודע אם היא בכלל נכונה. אם צריך להמר, כמו המו״לים של פעם, אני מהמר שהיא לא נכונה.

כאן מתחברת טענת המימון לאיסור על תרגום באמצעות בינה מלאכותית. תרגום כזה – בדקתי יותר מפעם אחת – הוא תרגום פחות טוב. כרגע הוא פחות טוב, ואפשר לשער שאולי בזמן כלשהו יהיה יותר טוב. אבל צריך לשים לב להבחנה החשובה: האם מה שאכפת לי זה שהבינה תרגמה ולא אדם תרגם, או שמה שאכפת לי זה שהתרגום פחות טוב? נניח שאשים לפניכם שני תרגומים מצוינים, אחד של בינה ואחד של מתרגם, ולא תוכלו לדעת מה של מי, האם אין הגיון רב בהחלטה לקחת תרגום של בינה, שהוא זול יותר ומהיר יותר, מאשר תרגום של מתרגם? ובמילים אחרות: האיסור של הוצאות זרות להשתמש בבינה מלאכותית לצורכי תרגום הוא איסור קצת אידיוטי. הן אינן דורשות שהתרגום ייעשה על ידי מתרגמים שצבע הנעליים שלהם מסוים (כי זה לא רלבנטי), או שהתרגום ייערך רק על ידי עורכות שגובהן מעל מטר שבעים (לא רלבנטי), או שהספר המתורגם יועבר מהדפוס לחנות על ידי רכב מסוג חביב עליהם (לא רלבנטי). מה שהן צריכות לאסור הוא תרגום גרוע, של בינה או אדם. מה שהן צריכות להתעקש עליו הוא תרגום טוב, של בינה או אדם.

וזה בדיוק מה שנמליץ גם לידידנו אבי שומר, שהוא איש אוהב ספר, לעשות גם בסוגיית הספרים הממומנים. נמליץ לו להתעלם מהשאלה אם ספרים הם ממומנים או לא ממומנים, כי זה פשוט לא דבר רלבנטי. אם שומר חושב שיש יותר מדי ספרים בחנויות שלו – אז יש לו סיבה טובה לסנן ספרים. אם שומר חושב שחלק מהספרים שמגיעים לחנויות שלו לא מספיק טובים – אז יש לו סיבה לסנן ספרים. עכשיו נשאל: איך לסנן? זו כמובן שאלה שהתשובה עליה לא לגמרי פשוטה, כי גם לחנויות ספרים יש מתח רווחים נמוך, וגם הן רוצות לסנן ספרים בעלות נמוכה ובלי להשקיע מאמץ, שהמשמעות שלו היא הוצאה כספית. אי אפשר להציע לשומר – או לכל חנות ספרים אחרת – להקים ועדה של 35 ישראלים בשכר שיקראו כל ספר ויחליטו אם הוא מתאים, כי אין מי שיממן ועדה כזאת ויכסה את עלותה.

אז כן, מדובר בקושי שצריך להתגבר עליו. איך לסנן כך שהספרים המתאימים ביותר יהיו בחנויות, ובלי שהסינון עצמו יהפוך לתהליך שמייקר עוד יותר את תהליך הקליטה של ספר. אם שומר רוצה את מאה הספרים הכי מסחריים, הגיוני שיבחר את המאה הכי מסחריים. אם הוא רוצה את המאה הכי טובים, הגיוני שיבחר את המאה הכי טובים. אם הוא רוצה חמישים כאלה וחמישים כאלה, כי חשוב לו לדאוג גם לרווחים וגם לאיכות, גם זה כמובן בסדר. כך או כך או כך, זו לא התוצאה שיגיע אליה אם יבחר בקריטריון לא מתאים כדי לערוך את הסינון. אם יחליט לסנן ספרים לפי צבע הנעליים של הכותבים זה לא יעבוד. אם יחליט לסנן ספרים לפי השאלה מי שילם על הוצאתם, גם זה לא יעבוד. כלומר, בחירה לפי מימון היא לא רק שיקול לא ענייניי, אלא גם לא חכם, כי הוא שיקול שיוביל לבחירה לא טובה של ספרים.

*

גילוי נאות (של משהו שכולם כנראה יודעים). במסגרת הקיפוד והשועל אנחנו מוצאים ספרים שחלקם לא ממומנים וחלקם כן ממומנים, וכולם טובים.