דילוג לתוכן
איאן מקרגור, בספר חדש, נותן הרבה קרדיט לכתב המגזין ניו יורקר ג׳ון הרסיי. עד שכתב את ״הירושימה״ – כשנה לאחר הטלת פצצת האטום הראשונה – הפצצה עוד ״נחגגה כניצחון במלחמה אכזרית נגד אויב פנאטי״. אבל הכתבה של הרסיי, שהציגה בהרחבה רבה את המציאות בהירושימה אחרי ש״ליטל בוי״ הוטלה עליה, היא ש״ערערה לנצח את הלך הרוח הזה, לא רק בארצות הברית, אלא ברחבי העולם המערבי כולו״. הספר של מקרגור, ״הגברים של הירושימה״, מתאר בהרחבה את גלגוליו של העיתונאי הרסיי. הוא סיקר את כל זוועות המלחמה של אמריקה נגד יפן באוקיינוס השקט, ו״הוא שינה את תפיסת העולם של אמריקה״, כותב מקגרגור. אפשר לחלוק על האבחנה – אבל קשה יותר לחלוק על התוצאה. אולי לא הרסיי הוא מי ששינה את עמדת האמריקאים על הפצצה, אבל לפחות למראית עין, מצטייר שהעמדה השתנתה.
6 באוגוסט 2025 הוא יום השנה השמונים להטלת הפצצה על הירושימה. יום השנה השמונים לתחילתו של עידן חדש, מסוכן. בעל הטור ג׳ורג׳ ויל עשה את החשבון, כדי לחסוך אותו ממני: 29,220 ימים מאז השימוש הראשון בנשק גרעיני, ו־29,217 מאז השימוש השני. מנה, ואז שאל: ״מה בהיסטוריה של האנושות, עתירת מעשי הטבח בשל כעסים שמונעים מכבוד, פחדים רציונליים ולא רציונליים ואינטרסים צבועים באידיאולוגיה, מרמז שלא יהיה שימוש שלישי בנשק הזה, ואז אחרים?״
עוד הוא כותב, וטראמפ כבר מצייץ. הוא הורה להעביר שתי צוללות גרעיניות למיקום חדש, תגובה על דברים חסרי אחריות של דמיטרי מדבדב הרוסי. זה מתחכם בענייני גרעין, זה מחזיר בתמרון, או לפחות דיבורים על תמרון. שמונים שנה שלא הוטלה פצצה. זה לא מבטיח את השנה השמונים ואחת.
