למה? כי ששת הימים הייתה מלחמה של ניצחון, ולא מלחמה של טראומה. כי לבנון הייתה מלחמה של טראומה, אבל לא של בהלה. כי מלחמות המפרץ היו סוג של מהתלה. כי האינתיפאדות נמתחו על פני שנים, ולא היה בהם רגע דרמטי מכונן. במלחמת יום כיפור היו המרכיבים הדרושים לקורפוס ספרותי עשיר. היו הפתעה, מחדל, בהלה, נחישות, התגייסות, משבר חברתי, משבר פוליטי, משבר צבאי. מלחמת יום כיפור אפשרה תיאורים מפורטים של מהלכים של כוחות ספציפיים, שעה אחר שעה (אמנון רשף), לצד יצירות קאמריות על שבועות סהרוריים של לוחמים במדבר (מי באש), לצד ספרות מרתקת של קולות חדשים (תיאום כוונות), לצד מחקרים היסטוריים על מקורות הכשלון המודיעיני (הצופה שנרדם), על מקורות הזחיחות החברתית (רהב), לצד ספרים על גיבורי המלחמה, המדינאים (גולדה), המצביאים (דדו), החיילים בחזית (על בלימה).

קראתי עשרות ספרים על מלחמת יום כיפור. עשרות רבות. אם אזכה – עוד אקרא עשרות רבות על שבעה באוקטובר. אבל הזמנים שונים, השתנו. גם על כיפור היו בתחילה המוני ספרים. אחר כך הייתה ירידה, ואז שוב עלייה. הספרים שוב התרבו, כשדור כיפור הגיע לגיל של זיכרונות ושל חשבונות. לדור שלנו אצה הדרך. הכתיבה זמינה, בקצה המקלדת, ההוצאה לאור פשוטה יחסית, ישראלים הבינו את הכוח הטיפולי של מילים שנאספות בכריכה. חיילים חוזרים משדה הקרב ורוצים לספר. מפקדים רוצים להציע גרסה. עיתונאים ממהרים לסכם קורפוס של ידע שהצטבר, לנתח, לארגן, להפנות אצבע לאחראים, לערער על קונספציה. כל אחד וטעמו, כל אחת וייחודה.

את הספרים שיצאו על שבעה באוקטובר, שאולי כבר אפשר למנות במאות, אפשר לחלק לחמישה תתי ז׳אנרים עיקריים:

ספרי התיעוד מכלי ראשון: מה קרה להם או לי, איך קרה להם או לי, איפה הם היו, איפה אני הייתי, איך נפצעתי, איך חולצתי, מה קרה לפלוגה, מה התחולל בקיבוץ. אלה ספרים של תיאור החוויה, הזעזוע, הכאב, הקרב. יום אחד באוקטובר, שכולל 40 עדויות משבת 7 באוקטובר היה חלוץ הז׳אנר, והוא מייצגו המוכר ביותר כבר כמה חודשים.

ספרי הזיכרון: לאחרונה יצא ספר של מכתבי חיילים. המכתבים האחרונים של חיילים שנפלו בקרב. הוא מייצג היטב את הסוגה הזאת. כמותו, יש ספרים שמסכמים את חייהם של מי שנרצחו, את סיפורי הגבורה של מי שנפלו. בשלב זה של המשבר, זה ז׳אנר דומיננטי מאוד בזירה התוססת של ספרי שבעה באוקטובר. אולי הדומיננטי ביותר.

ספרי איך זה קרה: היסטוריונים עוד לא התיישבו לעבוד, ובהעדרה של ועדת חקירה ממלכתית, עוד אין גוף שצובר את מלוא המסמכים שיאפשרו סיכום לאחור של השגיאה המדינית, העיוורון המודיעיני, הכשלון הצבאי – וגם את מה שבא אחר כך: המעבר להסתערות, ההישגים בשדה הקרב, ההפתעות המבצעיות בלבנון, באיראן. ספרי האיך זה קרה הנוגעים לאירוע עצמו ישתפרו עם הזמן. כי האיך-קרה הפשוט כבר פחות או יותר ידוע, ואת האיך קרה המשמעותי, המוסמך, הממוסמך, עוד מוקדם לכתוב. אבל יש ספרי איך זה קרה מהותי שכבר נכתבים ויש מה ללמוד מהם. בקרוב נוציא ספר כזה בסדרת הקיפוד והשועל תחת הכותרת ״שיבה באוקטובר״. זה ספר שאינו מנתח את אירועי המתקפה והמלחמה, אלא מביט מהם לאחור, להיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ומציע לפרש אותם לאור ההיסטוריה הזאת – ולהפיק מהם את הלקח הנכון לאור ההיסטוריה הזאת.

פרוזה ושירה: אלה יצירות אמנות, ספרי פרוזה ושירה, שנכתבות בעקבות ובהשראת התקופה. אחד מהם, תחנה אחרונה גן עדן, אני מכיר היטב ואוהב מאוד (מסיבות מובנות – ומי שלא מבינים מוזמנים להאזין). באתר חיל החינוך נמצאת אסופת השירה הנני. בשבועות הקרובים ינחתו על המדפים עוד יצירות של ספרות. לא עיון – ספרות. ספר של אילה דקל שכבר ירד לדפוס יעסוק במערכת משפחתית בצילו של שירות מילואים ארוך. בספר החדש של אמונה אלון, שטרם קראתי (שיחה עם אלון – כאן), שתי נובלות שרקען המלחמה.

ספרי המשבר הישראלי: היום השמיני של מיכה גודמן, שיצא בסדרת הקיפוד והשועל, היה ראשון בסוגה הזאת. גם זו סוגה שנכון להכניס לתוך המסגרת של ספרי שבעה באוקטובר. כמובן, אפשר לשאול מה גבולותיה המדוייקים, כי חלק מספרי ״המשבר״ מתייחסים למעשה למשבר החברתי-פוליטי שקדם למשבר הבטחוני, ואולי היו יוצאים גם ללא המלחמה. אבל המלחמה צובעת את כולם. שבט, אחים, של חן ארצי סרור ועמיחי דנינו הוא דוגמה עדכנית של ספר משבר.

לצד כל אלה יוצאים כמובן גם שלל ספרי הלא שבעה באוקטובר. את אלה אפשר לחלק לשלוש סוגות עיקריות:

יש ספרים שאינם ספרי שבעה באוקטובר, אך מוטל עליהם צילו הכבד של שבעה באוקטובר. לדוגמה שניים, מבית היוצר של הקיפוד והשועל: על אסטרטגיית על איננו ספר על שבעה באוקטובר. אבל קשה לקרוא בו בלי לחשוב על משמעויותיו לישראל של היום. גם למה יש רוע בעולם, של ישראל קנוהל, איננו ספר על שבעה באוקטובר. זה ספר פרשנות מרתק על ההתמודדות של המקרא עם שאלת הרוע. על איוב, על תוהו ובוהו, על כרובים ושרפים, על דוד ויוסף. וגם אותו כמובן אי אפשר לקרוא בלי להרהר במה שקורה ברקע.

יש ספרים למי שצריכים מנוחה, או בריחה משבעה באוקטובר. רומנים רומנטיים, ספרי מתח, צ׳יק ליט, ארוטיקה. אלה ספרים שהנחיצות שלהם מובנת – גם זה בצילו של שבעה באוקטובר.

ואז יש את כל האחרים. אלה שבטח קצת קשה להם להיות אחרים. ישנם כל הספרים שאינם שבעה באוקטובר, שאין עליהם צל של שבעה באוקטובר, ומצד שני, שגם אינם מספקים בריחה נינוחה מכובד הראש של שבעה באוקטובר. סתם ספרים. של שגרה ברוכה. זמנם יגיע.