מאמרים

article icon
כשהאריס מציגה רשימת חמישה ספרים אהובים (והיא עשתה זאת לפני כארבע שנים, כאשר נכנסה לנעלי סגנית הנשיא), לא צריך לשאול ״למה דווקא את אלה היא אוהבת״ אלא לשאול ״למה דווקא את אלה היא מציגה לראווה״
בן הארץ
סלוגן הקיפוד יודע
הרשמה לניוזלטר

מאמרים קודמים

מה אפשר ללמוד מהחמישייה של קמלה האריס?

בוריס מקס הוא עורך דינו היהודי של ביגר תומס. יהודי, אמריקאי, קומוניסט – וגם בדיוני. מקס הוא יציר כפיו של הסופר ריצ׳רד רייט, וגיבור משנה בספרו ״נייטיב סן״ משנת 1940. זה רומן המספר על צעיר שחור מדרום שיקגו שמסתבך ברצח של אישה לבנה. מקס מציג את כתב ההגנה על ביגר: הוא שחור באמריקה גזענית, שהסלילה אותו למקום שממנו אין מוצא – לפחות לאחדים – אלא ברצח. וכמובן, רייט לא מצדיק את הרצח, אבל כן מנסה להסביר את הקשרו המרשיע. לא מרשיע לביגר – מרשיע לחברה האמריקאית.

זה רומן פורץ דרך, חשוב, של ימי טרום מהפכת שוויון הזכויות. זה רומן שנמנה על רשימת חמשת הספרים הכי אהובים על המועמדת לנשיאות קמלה האריס. הנה, המסר הפוליטי, צבע העור, הסנטימנט החברתי, המקצוע המשפטי, כולם מתחברים לבחירה ראויה. הציניקנים ישאלו על הבחירה זאת: האם זה ספר שהאריס אוהבת, או ספר שהאריס מבינה שטוב לה להציג כספר שהיא אוהבת? היא פוליטיקאית, ולכן ראויה לחשד. פוליטיקאים משתמשים בספרים כפי שהם משתמשים בבני אדם. לקידום הקריירה שלהם, לקידום המטרות שלהם. יתכן שבסתר קמלה האריס מרבה לקרוא, או ממעטת. ייתכן שהיא חובבת ספרי רומנטיקה, ייתכן שהיא חובבת ספרות קצה רדיקלית. יש מה שהיא אוהבת, ויש מה שהיא אומרת שהיא אוהבת. לעתים שני הדברים יהיו זהים. לעיתים יהיה ביניהם פער.

לכן, כשהאריס מציגה רשימת חמישה ספרים אהובים (והיא עשתה זאת לפני כארבע שנים, כאשר נכנסה לנעלי סגנית הנשיא), לא צריך לשאול ״למה דווקא את אלה היא אוהבת״ אלא לשאול ״למה דווקא את אלה היא מציגה לראווה״. האריס ציינה את הספר הראשון בסדרת נרניה. זה ספר שדיברתי עליו לא מזמן עם יהודית קגן, כותבת וחובבת ספרות הפנטזיה (להאזנה כאן). יש בו אלמנטים מובהקים של אלגוריה נוצרית. האריס ציינה גם את ״חוג שמחת המזל״ של אמי טאן. מה נושאו של הספר? הגירה. סיפור על מהגרות מאסיה לאמריקה. אמא של קמלה האריס היגרה מאסיה לאמריקה, אמנם לא מסין, אלא מהודו. אבל היגרה, לקליפורניה. כמו הנשים של חוג שמחת המזל.

קולז ספרים האריס

גם רודף העפיפונים של חאלד חוסייני הוא ספר אסייתי. הפעם אפגניסטאן. ו״הדבר שסביב צווארך״ (The Thing Around Your Neck) הוא ספר אפריקאי, ניגרי. חצי שמש צהובה, של אותה מחברת, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, תורגם לעברית. וכך גם היביסקוס סגול. וכך גם אמריקנה. שניהם רומנים. הדבר שסביב צווארך הוא אוסף סיפורים. למיטב הבנתי, הוא לא תורגם. כל ספריה של המחברת עוסקים בתמה גדולה אחת: המאבק של נשים בעולם האפריקאי למצוא לעצמן מקום וקול בעולם. אמריקנה הוא רומן שבו צעירה מוכשרת יוצאת מניגריה לארה״ב, ואז חוזרת לניגריה. באמריקה היא מגלה שצבע העור שלה מייחד אותה לעומת רוב האוכלוסייה, ומבדיל אותה, ומקשה עליה. כמו נייטיב סאן, גם זה ספר שיש בו ביקורת חברתית נוקבת על ארה״ב.

בכמה רשימות של ״הספרים של קמלה״ שיש ברשת מצאתי את צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, באחרות היא לא הופיעה. במקומה הייתה בהן טוני מוריסון. ומכל ספריה, שיר השירים אשר לסלומון, שתרגם לעברית אהרן אמיר. על מה הספר הזה? הביקורת שנכתבה עליו בניו יורק טיימס ציינה, בצדק, ש״כל ניסיון לתמצת את העלילה יהיה אבסורדי״. יש איש שכינויו ״מילקמן״ שמסתובב באמריקה, חצי אמיתית, חצי בדיונית, מוקף בדמויות סהרוריות ובסיפורים שאמיתותם ומשמעותם לא ברורה. אבל גם הם מצטברים לחיפוש של איש שחור אחר שורשיו.

מהי בחירתה של קמלה האריס? כמו בחירתם של פוליטיקאים אמריקאים רבים, שיש להם מנהג להמליץ על ספרים אהובים, לבחירה יש משמעות. לכל דבר שמנהיג ציבורי עושה בפומבי יש משמעות (דיברנו על זה קצת בפרק ההסכת ״שאלות ותשובות״ על משטר, אמריקה וחרדים).

יש כמובן משמעות גם לשאלה מתי הם ממליצים על הספרים. ראו, לדוגמה, את רשימת חמשת הספרים המומלצים של ביל קלינטון משנת 2011, יותר מעשור לאחר שסיים את תקופת נשיאותו – אבל בזמן שעוד היה מחויב בזהירות ציבורית, בגלל שרעייתו היתה בדרכה לנסות להעפיל לאותו תפקיד. מה בולט ברשימה שלו? קודם כל, שמדובר בארבעה ספרי עיון ומחזה, לא ברומנים. הוא המליץ על הביוגרפיה של ירושלים, מאת סימון סבאג מונטיפיורי. הוא המליץ על הביוגרפיה של לינקולן, שכתב דייויד הרברט דונלד. על המחשבות הקלאסיות של מרקוס אורליוס. על ״דרכו של עולם״, מאת דיוויד פרומקין (לעברית תורגם רק הספר של פרומקין השלום האחרון, על הולדתו של המזרח התיכון המודרני). המחזה שקלינטון המליץ עליו הוא גירסה של המשורר, זוכה פרס הנובל, שיימוס הייני ליצירה פילוקטטס של סופוקלס. לא קראתי. וזה מעורר סקרנות.

הבחירה של האריס שונה מאוד מזו המאוחרת של קלינטון שהצגנו כאן. זו בחירה בחיפוש אחר זהות, אחר שורשים, זו בחירה בהזדהות עם אסייתים ושחורים, זו בחירה ברומנים ספרותיים. האריס בחרה ספרים מהסוג שקוראים בוחריה המשכילים, הלבנים, בוגרי הקולג׳ים היוקרתיים, האולטרה ליברלים. היא בחרה ספרים טובים מאוד, ומאופיינים מאוד. ספרים שהמסר הפוליטי המצטבר שלהם מעורפל בפרטיו אבל ברור בתבניתו הכללית. אולי אפשר ללמוד מהם משהו עליה. אולי אפשר ללמוד מהם משהו על התדמית שהיא רוצה לטפח, או לפחות רצתה.

 

 

 

הקודמים

הספרים הכי טובים של 2024: שלוש הסכמות

בכל שנה בדצמבר, לפעמים כבר בסוף נובמבר, אני עובר בסקרנות על רשימות הספרים הנבחרים של השנה בעולם. כמה מהם קראתי? כמה מהם ארצה לקרוא? מה מלמדת הרשימה על מצב הרוח הכללי של הוצאות הספרים ושל הקוראים? אלה שאלות מעניינות, שאני מנסה לפענח בעזרת כמה רשימות מכמה עיתונים מובילים

להמשך »

זילבר, קורינלדי, שטרן, כמה שוקלת חוקה רזה?

שיחה – וגם ויכוח – על מי רוצה שוויון, על בן גוריון, על לוויתן מסוכן, על כנסת חלשה, על משיחיות משפטית, על משברים חברתיים, על זכות הצבעה לנשים, על ציפיות נמוכות, על הסכמות רחבות, על חוקה, חוקה אנורקטית וחוקה רזה

להמשך »
0
    סל הספרים
    הסל ריקחזרה לחנות