The Closing of the Western Mind: The Rise of Faith and the Fall of Reason

הנושא קרוב לזה של הספר הקודם. סיפור על דעיכתה של האימפריה הרומית, ועל האופן שזו השפיעה על התפתחות המחשבה במערב. צ׳רלס פרימן, שכתב את הספר, איננו הראשון להבחין באופן שבו הנצרות דלדלה את הרוח הקלאסית, שנשבה ביוון. ההיסטוריון הנודע אדוארד גיבון כתב דברים ברוח זו, כאשר הפנה את אצבעו לנצרות כמי שאחראית לקריסת האימפריה הגדולה. אבל פרימן מציע מחשבות אחרות, כיוונים אחרים, סיפורים אחרים. הוא מפענח את דרכי המחשבה של היוונים, כיצד התפתחו וכיצד נשענו על המרחב הסובלני הפגאני – ואחר כך את האופן שבו הוגי הנצרות, מהמוקדמת ועד המאוחרת, סגרו את הדמיון, הרוח החופשית, העוז לשאול שאלות, בקופסת האמונה הדתית המונותיאיסטית.

הסיפור הפילוסופי שהוא מספר על ניצחונה של האפלטוניות – זרם פילוסופי אחד – על האריסטוטליות – זרם פילוסופי שני. האפלטוניות הסיפור הפוליטי שהוא מספר הוא על ההחלטה של הקיסר קונסטנטין, שניצר את רומא, להפוך את הדת הנוצרית לכלי שליטה. המדינה השתלטה על הדת, ולצריכה עשתה אותה דוגמטית יותר מכפי שהיה צורך. למעשה, מהספר הזה ניכר שלקונסטנטין היה עניין מועט, אם בכלל, בנצרות כתיאולוגיה או פילוסופיה. ספק אם טרח ללכת לכנסייה, ספק אם עיין בספרי הקודש הנוצריים. הוא פשוט השתמש בנצרות כדי לעצב חברה עם תרבות משותפת, בעידן של התפוררות ואובדן דרך. סיפור על דת ומדינה. יש לו השלכות עד ימינו.

Anaximander: And the Birth of Science

קרלו רובלי הוא אחד מכותבי המדע האהובים עלי ביותר אם לא ה… ספרו המצליח, שבעה שיעורים קצרים בפיזיקה, תורגם לעברית. מאוחר יותר תורגם גם סדר הזמן, שבו הוא פורש את השקפתו המיוחדת על חידת הזמן. אגב, על הנושא הזה (זמן) יש כמה ספרים שהייתי קורא לפני רובלי. כמו מעולם ועד עתה של שון קרול (אבל מהספרים של קרול הייתי קורא קודם כל את התמונה הגדולה, שייצא אצלנו, במסגרת הקיפוד והשועל). אבל אם תבדקו תגלו, שלרובלי יש עוד כמה ספרים שלא תורגמו. את החדש ביותר, על ״חורים לבנים״, אקבל בקרוב, אם החותים לא יחטפו את הספינה בדרך. את הוגלנד קראתי כבר לפני שנתיים או שלוש. גם את ״המציאות היא לא מה שנראה לכם״.

השנה קראתי את אנקסימנדר. על מה הוא מספר? לא על מה אלא על מי: אנקסימנדר, או אנקסימנדרוס,  היה פילוסוף, בן מילטוס, שעסק בהרבה מאוד תחומים שהיום אנחנו מכנים מדע. והיתה לו תובנה מהפכנית: כדור הארץ לא עומד על שום דבר. הוא צף בחלל. והיתה עוד אחת: בעלי החיים מתפתחים ומשתנים. ועוד אחת: ביקום כולו שולטים חוקיים אחידים, אוניברסליים. ואת כל זה הוא הבין שש מאות שנים לפני הספירה. כלומר, כמה מעקרונות המדע החשובים ביותר שמקובל להניח היום, הוצגו לעולם כבר על ידי אקסימנדרוס.

רובלי איננו היסטוריון של יוון העתיקה, ואיננו פילוסוף. הוא פיזיקאי שמשתמש באנקסימנדרוס כדי להסביר מהו מדע, איך הוא עובד, ומה הדבר שמניע אותו. אנקסימנדרוס מתייחד בדורו, וגם בדורות רבים אחריו, בחשיבה של מדען – כלומר, של מי שאיננו מקבל את העולם כפי שההוא נראה, אלא מתעקש לשאול עליו עוד ועוד שאלות, ולדמיין אותו בעוד ועוד דרכים.

The Ghost at the Feast: America and the Collapse of World Order, 1900-1941

אם לא קראתם, כדאי להתחיל עם הספר הראשון בטרילוגיה. זה ישאיר לכם מספיק זמן כדי לקרוא את השני – הספר המוצג כאן – ואת השלישי, כאשר ייצא לאור (הוא עוד בכתיבה). רוברט קגן הוא המחבר, ומדיניות החוץ של אמריקה זה הנושא. בכרך הראשון, אומה מסוכנת, קגן מתאר את מקומה של אמריקה בעולם מיום הקמתה, בשלהי המאה ה-18, ועד תחילת המאה ה-20. אלה מאה ויותר שנים שבהם אמריקה מביטה בעיקר פנימה, ולסביבה הקרובה. מדיניות החוץ היא מדיניות של כיבושים והשתלטות על שטחים, עד לעיצוב סופי של האימפריה האמריקאית, מהאטלנטי ועד הפסיפי, ממקסיקו ועד קנדה.

קגן הוא כותב חריף, ובעל עמדה. מי שלא אוהבים את כתיבתו ימהרו להזכיר שהוא ״ניאו שמרן״. משמע – הוא תומך בהתערבות אמריקאית לתיקון העולם במתכונת ליברלית. מי שאוהבים רכילות יזכירו שהוא בנו של ההיסטוריון הנודע דונלד קגן, שכתב את הספר החשוב על ״שורשי המלחמה והדרכים לשמירה על השלום״ (שתורגם לעברית), ואחיו של פרד קגן, שהיתה לו השפעה מכרעת על תוכנית תגבור הכוחות של הנשיא בוש במלחמת עיראק.

השנה קראתי את הכרך השני של הטרילוגיה: הוא נמתח מ-1900, אחרי המלחמה האמריקאית-ספרדית וכאשר טדי רוזוולט נעשה לנשיא הראשון שמתערב באופן פעיל בעסקי העולם שמעבר ליבשת האמריקאית (וזוכה בפרס נובל לשלום על השכנת שלום בין רוסיה ליפן). הוא נעצר ב-1941, השנה שבה אמריקה נכנסה למלחמת העולם השנייה. בתחילת המאה העשרים אמריקה היא אימפריה בכוח אך לא בפועל. כבר יש לה את השטח, את היכולת, את העושר. עשור ומחצה לאחר מכן, אמריקה מממשת את הפוטנציאל שלה, ונכנסת ככוח מכריע למלחמת העולם הראשונה. אחר כך באות שנים של הסתגרות ושל בדלנות ושל משבר כלכלי. אמריקה מנסה לברוח מהתפקיד שנועד לה. בכרך השלישי קגן יתאר כיצד הבריחה נכשלת, ואמריקה מקבלת את התפקיד שיועד לה: שוטר עולמי. לפחות לזמן מה.

The Story of Russia

כדאי לקרוא ספרים על ההיסטוריה של רוסיה. כדאי, כי חוץ מהמלחמה החשובה שלנו, מתנהלת עכשיו מערכה ארוכה, מתישה, מכריעה, בערבות שמפרידות בין רוסיה לבין אירופה. אי אפשר להבין את המלחמה הזאת, אי אפשר להבין, או לנסות להבין, את ולדימיר פוטין, את זלנסקי, את חצי האי קרים, את האינטרס הטורקי, את הקשר הגרמני – אי אפשר להבין את כל אלה בלי לקרוא ספרים על ההיסטוריה המורכבת של רוסיה.

יש יותר מספר אחד כזה, ואפשר להמליץ על יותר מאחד, אבל השנה יצא אורלנדו פיגס, בכרך אחד של היסטוריה, מהיסודות בקייב בתחילת האלף הקודם, ועד ימינו. למה חשוב לומר שזה כרך אחד? כי פיגס כתב כבר לא מעט ספרים על רוסיה. מי שרוצה מלחמת קרים במפורט, יכול לקרוא פיגס. מי שרוצה לשמוע על חיי האזרחים תחת סטאלין, יכול לקרוא פיגס. ״הריקוד של נטשה״, גם הוא של פיגס, הוא ספר על ההיסטוריה התרבותית של רוסיה. אבל הספר שיצא השנה הוא מרוץ מקוצר, מרפרף מהר, מהודק, על אלף שנים ויותר של רוסיה.

הכתיבה ססגונית, הסיפורים נשמעים כמו אגדות – אבל הסדר נשמר. בדרך החתחתים תיזכרו באיוואן האיום, בקתרינה הגדולה, בפטר, בטטארים, במלחמות קרים, בסחר העבדים, בפולשים מצפון, במלחמות במערב. אם תרצו השלמה לספר, נסו את ההסכת Empire שמגישים ההיסטוריון William Dalrymple והעיתונאית Anita Anand. הוא מומלץ בהרבה מובנים, אבל מומלצת במיוחד הסדרה של השניים על ההיסטוריה של האימפריה הרוסית (גם פיגס מתארח בפרק או שניים).

מתעניינים בטכנולוגיה ויזמות? בואו להאזין לשיחה עם דב מורן, ממציא הדיסק און קי

מתעניינים במדיניות ודיפלומטיה? בואו להאזין לשעה וחצי על מורשת קיסינג׳ר

אוהבי ספרות מתח? בואו להאזין לסופר המתח יונתן דה שליט מדבר על לה קארה