יש הרבה אתגרים בשוק הספרים, והכלל הראשון הוא לנסות להבין מהם באמת, ולהבחין ביניהם. ניקח לדוגמה את אתגר המחיר: העובדה שספרים נמכרים בזול רעה למו״לים אבל טובה לקוראים. ויש יותר קוראים ממו״לים. אז אולי זה בעצם טוב. תאמרו: אז המו״לים יפסיקו להוציא ספרים! נאמר: בינתיים זה לא קורה, והנתונים מוכיחים שהכיוון הוא יותר ספרים ולא פחות. תאמרו: אבל הספרים ברמה נמוכה. נאמר: לא נכון. הנה, השנה יצאו ספרים שאומרים שהם טובים (רק את חלקם קראתי) של אסף ענברי ונעה ידלין, של א.ב. יהושע ודרור משעני, של מישל וולבק ואיילת גונדר גושן. תאמרו: אבל לסופרים ולמתרגמים קשה להתפרנס. נאמר: נכון, ככה זה בשוק שיש בו יותר היצע מביקוש. כשיהיו פחות סופרים ופחות מתרגמים, הם ירוויחו יותר, אם תהיה דרישה למרכולתם. תאמרו: אבל ספר זה לא מוצר! נאמר: הנה, הגענו לסלע המחלוקת. מהו ספר? כמו השאלה מהם החיים, כמו השאלה מיהו יהודי, כמו השאלה למה העולם קיים – גם השאלה מהו ספר היא שאלה קבועה, שקשה להכריע בה. לפני חודשיים, בשיחה שהקלטתי עם יובל נח הררי (הנה עוד הוכחה שאפשר להוציא ספרים טובים ומצליחים), הוא הסביר מדוע ספר הוא גרסה אנלוגית של בלוקצ׳יין. דרך יעילה להעביר אינפורמציה בדחיסות. זה לא באמת פותר את שאלת ״מהו ספר״, ובטח לא את שאלת ״אז מי צריך לממן את הדבר הזה וכיצד״.
מאמרים
מאמרים קודמים
רוצים לדבר על מצב שוק הספרים?
כמקובל, מי שחרדים לגורלו של עולם הספרים ממהרים לממשלה. הרי ידוע שהממשלה היא בדיוק הגוף שיודע לפתור את כל הבעיות, במהירות. אחרי שפתרה את בעיית הפקקים, את בעיית הדיור, את בעיית יוקר המחיה, את בעיית לימודי הליבה לחרדים, הגיע הזמן שתתפנה גם לשוק הספרים, ותפתור גם את בעיותיו באותה יעילות מוכרת. אפשר לחלק עוד כמה פרסים, אפשר לחוקק עוד כמה חוקים. אפשר להקים ועדה של פוליטרוקים שיחליטו – כמובן, לפי זהות השלטון בכל רגע נתון – מי ראויים לקבל הקצבה כדי שישבו ויכתבו, או יתרגמו, או יערכו. אם בבחירות הקרובות תנצח יש עתיד, נושיב בראש הועדה את עידן רול, המועמד המופרך של יאיר לפיד לראשות הסוכנות היהודית. זה יהיה הפיצוי על התפקיד שלא קיבל. אם בבחירות הקרובות ינצח הליכוד אפשר לסמן את גלית דיסטל אטבריאן, בעצמה סופרת, כמועמדת מעניינת.
וברצינות: ממשלה לא יכולה לכפות על הישראלים להפסיק לכתוב. היא לא יכולה לכפות עליהם לקרוא. היא לא יכולה לכפות עליהם לשלם על ספרים יותר ממה שהספרים שווים בעיניהם. אם תנסה, תכשל. והשוואות לתעשיית הקולנוע אינן במקומן. לעשות סרט עולה הרבה כסף. להוציא ספר עולה – יחסית – מעט. בערוצים המעטים של טלוויזיה יש לרגולטורים שליטה, לפחות חלקית. בבתי הדפוס אין להם שליטה, ומי שמעוניין שישראל תמשיך להתקיים כדמוקרטיה תוססת, גם לא ירצה שתהיה להם שליטה.
אז איך לסכם? יש עלית רוחנית בארץ הזאת. היא פשוט קטנה. יש עלית רוחנית בארץ הזאת. ומוטב שתוותר על ניסיונות לעסוק בעסקנות ותתפנה לקריאה.
מה שקראתם עד כאן הוא קטע ממאמר ארוך שכתבתי למעריב. שארית המאמר, כולל כמה מילים על יובל נח הררי ועל א.ב. יהושע מופיע, אם תרצו, בלינק הזה.
כבר האזנתם לפודקסט של הקיפוד והשועל? הנה כל מה ש(אולי) עוד לא שמעתם. מוזמנות ומוזמנים:
פסק דין ההפלות: האם השופטים השתגעו?
הקודמים
עופר אדרת, האם עוד מסתובבות בינינו ״אגדות שלנו״?
שמואל רוזנר ועופר אדרת מדברים על ״7 אגדות שלנו״, על סודות במרתפי הארכיונים, על כוס קפה עם מנהיג לח״י, על כמה ישראלים מתעניינים בהיסטוריה, על איפה נגמר העבר ומתחיל ההווה, על טרומפלדור, חנה סנש, פרשת ילדי תימן, הממשל הצבאי, בן גוריון, בגין – ועל ציונות
אז להתעלם ממה שקורה בחדשות?
אנחנו לא רוצים להתעלם ממה שקורה, או לעשות כאילו לא אכפת, או לא חשוב. אנחנו לא רוצים להציע שאפשר לחזור לשגרה, כי אי אפשר לחזור לשגרה. אז מה בכל זאת? ננסה להציע את האפשרות הבאה: מכיוון שמדובר כנראה במאבק ארוך, רב רבדים, ולא בעניין של עוד שבוע שבועיים ונגמר – מכיוון שכך אי אפשר לקחת את כל הזמן המעט שיש ולשעבד אותו רק לזה