ישראל קנוהל משוטט על הבמה המקראית, בוחן את סיפוריה, פוגש את גיבוריה, ומוצא תשובות מרתקות לשאלת הרוע. מה המשמעות הסמלית של הצבת הכרובים בשער גן העדן? מה פשר הזעקה ״קדוש קדוש קדוש״ של השרפים? מהו התוהו ומהו הבוהו? מה המחלוקת הגדולה של ישעיהו וירמיהו? האם השטן כן או לא הסית את דוד? ומדוע התנכל לאיוב?
שיחה על שועלים ודרורים, מהגרים וציידים, לונדון ויפן, שיחה על הרצף, על ציות לכללים, על פערים מגדריים, על אמפתיה, על סוד המלחמה, על החברה המודרנית, על ילדות במאה העשרים, על שְׂשׂוֹנוֹת זְעִירִים, שְׂמָחוֹת כִּזְנַב-לְטָאָה
על הארמדה הספרדית, קרל החמישי, אירלנד וסקוטלנד, מקיאוולי ואוגוסטינוס, זהב וכסף, קתולים טובים, אצבע אלוהים, וירג׳יניה וולף, העולם אינו מספיק, ציירי דיוקנאות, חרדות אוגוסטיניות
שיחה – וגם ויכוח – על מי רוצה שוויון, על בן גוריון, על לוויתן מסוכן, על כנסת חלשה, על משיחיות משפטית, על משברים חברתיים, על זכות הצבעה לנשים, על ציפיות נמוכות, על הסכמות רחבות, על חוקה, חוקה אנורקטית וחוקה רזה
על כוחה המפתיע של תורת המשחקים להסביר התנהגויות של בני אדם, מאת משה הופמן וארז יואלי
מאה יצירות של בטהובן, מאה סיפורים על בטהובן, מאה הזדמנויות להאזין לבטהובן מחדש, מלווים בסיפורים הנפלאים של נורמן לברכט, על היוצר, יצירותיו, חבריו, יריביו, שגעונותיו, מבצעיו, השיגיו
תגליות המדע חשפו עובדה מטרידה, עוכרת שלווה: אנחנו חיים בעולם ששולטת בו אקראיות. לא קל לקבל את המסקנה הזאת בשוויון נפש, אבל הביולוג שון ב' קרול מתאר את השרשרת המופלאה והאקראית של הקיום בחן ובהומור שלא משאירים הרבה מקום לספקנות.
בכל שנה בדצמבר, לפעמים כבר בסוף נובמבר, אני עובר בסקרנות על רשימות הספרים הנבחרים של השנה בעולם. כמה מהם קראתי? כמה מהם ארצה לקרוא? מה מלמדת הרשימה על מצב הרוח הכללי של הוצאות הספרים ושל הקוראים? אלה שאלות מעניינות, שאני מנסה לפענח בעזרת כמה רשימות מכמה עיתונים מובילים
הסיכום שלנו לכבוד פרק המאה, נקודת ציון שכמעט מחייבת לעצור לרגע ולהתבונן לאחור
קשה לבדוק במדויק את הטענה הבאה, אבל ככל שבדקתי אותה ברפרוף היא כנראה נכונה: פעם זה לא היה כך. פעם הקהל הישראלי לא היה מנותק כל כך ממה שחשוב ומרכזי בעולם היצירה העולמי
