קריאה היא דבר חשוב, ברמה האישית והלאומית. מבחנים משווים הוכיחו שההכנסה לנפש גבוהה יותר במדינות שבהן יותר מבוגרים מגיעים לרמות הגבוהות ביותר של מיומנות קריאה. מחקרים הוכיחו, שמי שלא קוראים היטב בגילאים הצעירים יתקשו להשלים את הפער בגילאים המאוחרים יותר. המסקנה ברורה (ברמה האישית והלאומית): ודאו שהילדים קוראים בגיל צעיר
ההרהור הזה איננו ייחודי לספר מסויים. הוא משותף להרבה ספרים. הוא נוגע לשאלת הבועה התרבותית שבה בני אדם נוטים לכלוא את עצמם, בעיקר בתקופות של עימות אידיאולוגי
אנחנו לא רוצים להתעלם ממה שקורה, או לעשות כאילו לא אכפת, או לא חשוב. אנחנו לא רוצים להציע שאפשר לחזור לשגרה, כי אי אפשר לחזור לשגרה. אז מה בכל זאת? ננסה להציע את האפשרות הבאה: מכיוון שמדובר כנראה במאבק ארוך, רב רבדים, ולא בעניין של עוד שבוע שבועיים ונגמר – מכיוון שכך אי אפשר לקחת את כל הזמן המעט שיש ולשעבד אותו רק לזה
אוהבי ספרים הם אוהבי ספרים בכל מקום. הם אוהבים לקרוא ספרים, ואוהבים להרגיש ספרים, ואוהבים נוכחות של ספרים, ואוהבים להיות מוקפים בספרים
איך מסכמים שנה? צירפתי כאן טבלה. יש בה שש עמודות. בעמודה השמאלית, שמות של ספרים. אלה תשעת ספרי העיון המומלצים של שני העיתונים החשובים בארה״ב, בצד השמאלי, ניו יורק טיימס, בצד השמרני, וול סטריט ג׳ורנל. רק שני ספרים מופיעים בשתי הרשימות
מעת לעת אני חוזר לשמות של ספרים, בדרך כלל, כאשר יש התלבטות ביחס לשמו של ספר חדש. ועכשיו אני מתלבט עם שני כותבים על שני שמות. ספר אחד על היסטוריה ישראלית, ספר אחד על כלכלה התנהגותית
על מה ולמה הדיון הזה? הוא מתחיל ממצוקה. זו מצוקתו של האדם הקורא בעולם של שפע גדול. מי שמנוי לשירות כמו נטפליקס מכיר את המצוקה גם מהעולם של הצפייה. מרוב אפשרויות נגמר הערב בלי שרואים שום דבר. או שבוחרים אקראית ונופלים על הדבר הלא נכון
ג׳סי פרס, מחבר הספר החדש שנית לא תיפול, הוא לא הטיפוס של לעשות רעש, או להפריע לשכנים. אין לפרס תוכנית טלוויזיה, הוא לא מוכר ברחוב, הוא לא עושה פרובוקציות כדי לזכות בתשומת לב. הוא יודע לספר סיפור, אבל מתרחק בדרך כלל מהצהרות בומבסטיות. הנה – ניסיון להתניע שיחה בלי טריקים. ניסיון לשכנע אתכם לחשוב על משהו שצריך לחשוב עליו, בלי להיכנס לבהלה
