שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע שרעיון השיבה המהותי – שמייצג את שלילת הציונות – הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשכו הבלתי נמנע של העימות.
שיחה על מיליון וחצי עולים. על אודסה, צ'רנוביץ, נתניה, שמות רוסיים, שמות עבריים, התבוללות, יצחק שמיר, דודה בלה, זהות יהודית, קומוניסטים ובודהיסטים, מבצע חתונה, מסך הברזל, ציונות, רבנות, נובי גוד
שיחה על קיסרים ומורדים, על מערות וכוכים, על ירושלים והגליל, על גבורה, העזה, אחריות, על מטבעות, חרסים, חפירות, הריסות. על מה שאנחנו יודעים, ועל כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים. על מרד בר כוכבא
שיחה על הפילוסוף ג׳ון לוק, ועל המסכת השנייה על הממשל. וגם על צ׳רלס הראשון, ליברליזם במשבר, מלחמת אזרחים, הרשות השופטת, פלורליזם וסובלנות, חינוך ותבונה, המהפכה המהוללת, ברוך שפינוזה, דין סקילה, החוקה האמריקאית, יציבות והנהגה, יהודים ונוצרים, אמת – מוחלטת
על כוחה המפתיע של תורת המשחקים להסביר התנהגויות של בני אדם, מאת משה הופמן וארז יואלי
מאה יצירות של בטהובן, מאה סיפורים על בטהובן, מאה הזדמנויות להאזין לבטהובן מחדש, מלווים בסיפורים הנפלאים של נורמן לברכט, על היוצר, יצירותיו, חבריו, יריביו, שגעונותיו, מבצעיו, השיגיו
תגליות המדע חשפו עובדה מטרידה, עוכרת שלווה: אנחנו חיים בעולם ששולטת בו אקראיות. לא קל לקבל את המסקנה הזאת בשוויון נפש, אבל הביולוג שון ב' קרול מתאר את השרשרת המופלאה והאקראית של הקיום בחן ובהומור שלא משאירים הרבה מקום לספקנות.
את השלל הגדול של ספרי שבעה באוקטובר אפשר לקטלג לחמש קטגוריות – ואז להוסיף שלוש
הייתה ביקורת באיזה עיתון, ביקורת קצרה, לא חשובה במיוחד. המבקר כתב משפט בנוסח: ״עריכה לא טובה״. וזה משפט שהתעכבתי עליו. ״עריכה לא טובה״. איך הוא יודע? למה הוא מתכוון?
כמה ספרים קראתם בשנה החולפת? אם לא קראתם אף ספר – קל לזכור. אם קראתם אחד – די קל לזכור. אולי אפילו תזכרו את שם הספר. אם קראתם כמה בודדים, אולי לא תזכרו בדיוק כמה, תצטרכו להעריך, שלושה, חמישה? אם אתם מייחסים לקריאה ערך, יש סיכוי שקצת תגזימו למעלה, כדי להרגיש טוב. כך הם בני אדם, יש להם ״הטיית רצייה״. כלומר, נטייה לענות באופן שתואם את הנורמות המקובלות בחברה.
