ומה עוד מעניין אותי בוושינגטון? מעניין מאמר שכתב ברדלי גרהם, בעיתון וושינגטון פוסט. גרהם היה פעם עיתונאי בפוסט, והיום הוא הבעלים של חנות הספרים, למעשה, זאת כבר רשת קטנה, ״פוליטיקס אנד פרוז״. מי שגר בוושינגטון ואוהב ספרים מכיר את החנות על שדרות קונטיקט. השארתי בה בטח מאות דולרים, וצריך לקוות שלא יותר ממאות. כך או כך, גרהם, הבעלים, כתב מאמר ובו הוא קצת חוגג את הסגירה של המתחרים מאמזון, וקצת מסביר למה לדעתו הם סגרו, וקצת מדבר באופן כללי על מצבן של חנויות הספרים. ״הנסיגה של אמזון מעסקי חנות הספרים הפיזית״, כתב, ״מדגישה את מה שכולנו יודעים היטב: זה לא קל״. קראתי, וחשבתי על המנהלים של צומת ספרים, של סטימצקי, של עברית, של תמיר, של תולעת ספרים, של המגדלור, של סיפור פשוט. לא נמנה כאן את כולן כמובן. יש בהן גדולות וקטנות, רשתות ועצמאיות, יש ביניהן תחרות, לפעמים מלווה גם במרירות. גם לחנויות האלה לא קל.
למה לא קל? לפני כמה שבועות פרסמנו נתונים על מספר הספרים שישראלים קוראים בשנה. הוא לא כל כך גדול. למעשה, לפעמים יש תחושה שיותר ישראלים כותבים ספרים מאשר קוראים ספרים. וגם: כשיש כל כך הרבה ספרים, היצע גבוה, ביקוש לא כל כך גבוה, המחירים יורדים. יש מי שמאשים בזה את הרשתות, המבצעים, המונופולים, כל מיני אשמים אחרים. אבל האמת היא שערכו של ספר בשוק נקבע על פי הכללים הפשוטים של היצע וביקוש. נסו למכור במחיר גבוה ותראו שזה פשוט לא אפשרי. נסו להתערב, כמו שהמדינה עשתה עם ״חוק הספרים״, ותראו שזה לא ממש עובד. החוק בוטל, ולטעמי, טוב שבוטל. בעצם, לטעמי, מלכתחילה הוא לא היה נחוץ (אבל אני מקבל בהכנעה את הידיעה שלא כולם מסכימים איתי בעניין הזה).
בכל מקרה, אם לחזור לאמזון בוושינגטון, גם רשת הענק הזאת גילתה שלא קל. גרהם חושב שהסיבה היא, שחנות ספרים דורשת ״שירות לקוחות מעולה, צוות מסור שנותן עצות על מה לקרוא, סביבה מזמינה לגלוש ולקנות בה, ופעילויות ספרותיות המקשרות את הקונים ישירות לסופרים באמצעות שיחות על ספרים ותוכניות אחרות. יותר מכל, זה דורש מחויבות עמוקה לקהילות המקומיות שמקיימות אותנו״. האם הוא צודק? האם הכישלון של חנויות אמזון נעוץ בכך שהרשת מכרה ספרים באמצעות אלגוריתמים כלליים ולא ידעה לשרת קהילה ספציפית? זה הסבר שנשמע נכון. זה הסבר שהיינו רוצים שיהיה נכון. ואולי הוא נכון. או שאולי הוא נכון רק בוושינגטון. לא יודע אם הוא נכון בירושלים. ואם כן, האם הוא נכון בכל חנות בירושלים. או שאולי רק בחנויות של ספרי קודש בשכונות החרדיות (אגב, גם לא מעט ספרי קודש קל ונגיש יותר לרכוש היום בחנויות אונליין ברשת).
במילים אחרות, השאלה היא כזאת: האם ניהול נכון של חנויות ספרים, מחויבות לקהילה, מכירות את הקהל, ידעניות ותרבותיות, מאפשר קיום תוסס וכלכלי שלהן בעידן הנוכחי – או שאולי הבעיה מהותית יותר: ספרים כבר אינם מוצר שיש בו כדי להצדיק קיום של חנות פיזית, של שכירת אולם, הצבת מוכרים, ניהול קופה, פרסום, ניקיון, כל מה שעולה למי שרוצים להחזיק חנות. אם העניין הוא ניהול נכון, כמו שמאמין הבעלים של ״פוליטיקס אנד פרוז״, זו בשורה טובה. אם העניין מהותי, זו בשורה קצת פחות טובה. משמעותה ארוכת הטווח היא מעבר הדרגתי של כלל מכירות הספרים לרשת. מה נרוויח מזה? אולי ניהול כלכלי רציונלי יותר של עסק שכבר פחות ברור איך מקיימים אותו. מה נפסיד מזה? נפסיד משהו שקצת קשה לי לדמיין עולם בלעדיו – חנויות ספרים.
