מאמרים

article icon
הנה, על קצה המזלג, דילמה של כותבים, של עורכים ושל מו״לים. אולי גם דילמה של קוראים. לכמה עמודים יש לכם סבלנות? מתי תרגישו שהספר ״ארוך מדי״ ולכן תוותרו עליו, או ״קצר מדי״, מה שנותן לכם תחושה של מוצר חפיף, של ניסיון לגרום לכם לרכוש משהו בלי לתת תמורה הולמת. ספר של עמוד – תרכשו? כנראה שלא. ספר של עשרה עמודים? של חמישים? של שמונים? ומה עם ספר של 600 עמודים?
כריכת הספר "התמונה הגדולה"
סלוגן הקיפוד יודע
הרשמה לניוזלטר

מאמרים קודמים

דילמת הספרים הארוכים והקצרים

בספר החדש יחסית של הפיזיקאי קרלו רובלי יש 176 עמודים באנגלית. אם היה מתורגם לעברית – אם יתורגם לעברית (ואני בספק אם כך יהיה) – הוא היה ספר של, נאמר, 120 עמודים בערך. לא סתם קצר, אלא קצרצר. קראתי אותו בערב אחד, בלגימה ארוכה. נהניתי מאוד עד עמוד מאה בערך, אחר כך פחות. זה לא העניין, אנחנו כאן לא לשם ביקורת על הספר, אלא כדי לשאול האם זה אורכם הנכון של ספרים בעידן שלנו.

קולאז' הספרים "התמונה הגדולה" ו"סדר הזמן"

 

כל ספריו של רובלי לציבור הרחב (בשונה מספרים שכתב לקהילה המדעית או לסטודנטים) קצרים למדי. כבר המלצתי בעבר על כמה מהם, ואשמח להמליץ שוב. הוא אחד מכותבי המדע הפופולרי הטובים ביותר שיש כיום לטעמי, ולכן אני ממהר לרכוש כל ספר חדש שהוא מוציא, כולל האחרון, הקצרצר, ״חורים לבנים״. ספרו על הזמן מחזיק 252 עמודים באנגלית. בעברית, 206 עמודים. שבעה שיעורים קצרים בפיזיקה, 96 עמודים, ובעברית 84. באתר של עברית מחירו קצת יותר מ-62 שקלים. כלומר, אנחנו מתקרבים לעלות לקורא של שקל לעמוד.

 

התמונה הגדולה של שון קרול, ספר מתגמל לא פחות, וגם הוא לחובבי מדע פופולרי בדגש על פיזיקה, וגם הוא מרתק – מחזיק 464 עמודים. מחירו  באתר עברית 78 שקלים. כלומר, בעלות לקורא לכל עמוד של קריאה, פחות מעשרים אגורות. עמוד של רובלי עולה פי חמישה מעמוד של קרול. ונכון, זו דרך קצת משונה לבחון את כדאיותם של ספרים. אבל נתעקש: נניח שהאיכות של שניהם גבוהה. נניח שהכתיבה של שניהם טובה. נניח שסוג הקוראות והקוראים דומה. האם יש משמעות לכך שקרול נותן יותר חומר תמורת המחיר?

 

ואולי זה בכלל הפוך: קרול תובע ממני שבוע של קריאה. הוא כתב ספר מרתק, אבל כזה שמחייב ריכוז, וגם לא במיוחד קצר, כלומר, מחייב גם זמן. שימו לרגע בצד את שאלת המחיר בשקלים, כי ספרים הם מוצרים זולים יחסית, ורוב הרוכשים ממילא קונים במבצע, כך שהמחיר תמיד נמוך יותר ממה שנדמה. חישבו לרגע על רוכש הספר – על עצמכם – בעומדכם מול המדף שעליו שני ספרים, ששניהם נראים לכם מעניינים. אחד נותן תגמול גבוה יותר במספר עמודים תמורת השקלים שלכם, אבל כדי לסיים אותו תצטרכו להשקיע הרבה יותר מאמץ. השני מבטיח סטוץ קצר: ערב אחד, אולי שניים של קריאה, ואפשר לעבור לספר הבא. אין שום דבר מאיים בספר כזה, שום תחושה של משימה שעלולה להכביד. כמו ממתק, כמו פרק של חברים בטלוויזיה. משהו קצר להעביר אתו את הזמן בנעימים.

 

הנה, על קצה המזלג, דילמה של כותבים, של עורכים ושל מו״לים. אולי גם דילמה של קוראים. לכמה עמודים יש לכם סבלנות? מתי תרגישו שהספר ״ארוך מדי״ ולכן תוותרו עליו, או ״קצר מדי״, מה שנותן לכם תחושה של מוצר חפיף, של ניסיון לגרום לכם לרכוש משהו בלי לתת תמורה הולמת. ספר של עמוד – תרכשו? כנראה שלא. ספר של עשרה עמודים? של חמישים? של שמונים? ומה עם ספר של 600 עמודים?

 

באתר של סטימצקי גיליתי מבצע שמתנהל עכשיו: ארבעה ספרים בשישים שקלים. כלומר, 15 שקלים לספר. תוכלו לרכוש במבצע הזה, בין השאר, את ״ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל״ של ביל ברייסון. אם לא קראתם, הנה ההזדמנות שלכם. וכדי שתבינו את המשמעות הכלכלית שלה: מדובר ב-688 עמודים נהדרים תמורת 15 שקלים. זה אומר שתי אגורות לכל עשרה עמודים. לא שתי אגורות לעמוד, שזה זה הרבה-הרבה פחות מרובלי וקרול שהזכרנו – שתיים לעשרה. והספר נפלא, בתרגומו של יכין אונא. למה מוכרים את הספר המצויין הזה, והעב כרס, במחיר נמוך כל כך? זה מחייב מאמר נרחב על עודפי ספרים, איך לטפל בהם, מתי להיפטר מהם, מה נכון לעשות איתם. אבל זה המצב, והוא מחייב את מי שלא קרא את הספר בהתלבטות הבאה: כמעט שבע מאות עמודים זה אומר מקום על המדף (עוד סיבה להוצאת ספרים להחליט למכור, אפילו בזול, גם לשטח מדף יש מחיר). כמעט 700 עמודים זה אומר מחויבות לקריאה שתיקח שעות רבות. כן, המחיר מאוד אטרקטיבי (ואם תרצו המלצות לארבעה, כי צריך לרכוש ארבעה במבצע הזה, ולא אחד, תקבלו אותן בסוף המאמר) – אבל מחיר אטרקטיבי למוצר שאין לכם בו צורך לא יביא לכם תועלת. נאמר שתציעו לי לרכוש דחפור במחיר מאוד אטרקטיבי, כנראה שאוותר. אין לי רישיון לדחפור, אין לי איפה להחנות דחפור, ואין לי מה לעשות עם דחפור. אתם מוכרים אותו מאוד בזול? שוברים איתו את השוק? זה טוב למי שצריך דחפור. זה טוב למי שרוצה ספר של 700 עמודים על ההיסטוריה של ״כמעט הכל״.

 

נעצור את המאמר הזה בהתלבטות, בלי תשובה ברורה. התלבטות שלכם כקוראים, התלבטות שלי כעורך וכמו״ל (ולפעמים ככותב). כמה ארוך נכון לספר להיות. כן, יש נושא, ומחשבה על קהל יעד, שמכתיבים במידת מה את הגודל. אבל כל נושא אפשר להקיף ביותר או בפחות. אפשר לכתוב מעין ביוגרפיה של וינסטון צ׳רצ׳יל בכרך קצר, נחמד, כמו שעשה בוריס ג׳ונסון. אפשר כמו ג׳פרי בסט, בכרך ארוך יותר. אפשר כמו אנדרו רוברטס, ביותר מאלף עמודים (באנגלית). אפשר כמו מרטין גילברט, בסדרה של שמונה כרכים – שמונה! אגב, כל הסידרה בקינדל בפחות מתשעים דולר. בכריכה קשה תתקשו קצת יותר למצוא אותה במחיר נסבל.

 

מי שכותב שמונה כרכים עושה זאת במחשבה על העבודה ועל המורשת, לא על הקוראים. ספק אם יש קוראים, שאינם אנשי מקצוע, שיקדישו מזמנם כל כך הרבה שעות קריאה למנהיג אחד. בטח יש, אבל לא רבים. ביוגרפיה בכרך אחד? זה כבר סביר יותר. תום שגב כתב כמעט 800 עמודים על בן גוריון, ונמצאו קוראים רבים (בצדק, הספר מרתק). מוטי גולני ויהודה ריינהרץ כתבו יותר מאלף עמודים על חיים ויצמן. לזה נמצאו פחות קוראים – אבל כמה בכל זאת נמצאו, וגם הספר הזה מרתק. לספר באורך דומה על מסתרי הכימיה, או על גנטיקה, יהיה קשה יותר למצוא קוראים. לספר באורך כזה על מתמטיקה יהיה קשה עוד יותר, בעיקר אם יהיו בו גם משוואות.

 

מחיר X מחיר פר עמוד X זמן השקעה נדרש X אטרקטיביות הנושא X אהדה מוקדמת למחבר/ת = השקעה משתלמת.

 

*

והנה המלצת רכישה במבצע של סטימצקי. רכשו 4 מתוך ה-6 הבאים, ומובטחת לכם רכישה משתלמת (ואני ממליץ רק על ספרי עיון): ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל, ביל ברייסון; כחולמים, יוסי קליין הלוי; שישה ימים של מלחמה, מיכאל אורן; לתפוס רוצח, עומרי אסנהיים; קוד אריזונה, יעקב כץ; נוסחת פרס, אבי גיל. וגם ״ים של דיו״ של אילנה קורשן, למי שרוצים משהו על גבול הפרוזה. וגם ״רק חיבוק״ של עמיה ליבליך, שהוא ספר יפה ורגיש על אהבה בגיל זקנה. האמת היא שדי בקלות אפשר למצוא ארבעה ולרכוש בשישים. המחיר מאוד כדאי. אבל אחר כך צריך להקדיש זמן, ולקרוא (ברייסון והלוי ארוכים במיוחד).

 

 

קולאז' ספרים מומלצים שמוזכרים במאמר

הקודמים

איל חולתא, מה עשינו לא נכון?

שיחה על קנדי וקובה, על אולמרט ולבנון, על נתניהו ופתיחת אופציות, על המבט מוושינגטון, על סין ומלכודת תוקידידס, על ביידן והחותים, על פוטין ואיום הגרעין, על מוחות בצלוחית, רשתות חברתיות, רשתות של חיידקים, קבעונות פסיכולוגיים, שבירות ואנטי שבירות, שאיפות פוליטיות, בינה מלאכותית. וגם על דאגות. הרבה על דאגות.

להמשך »

יומן אמריקאי: מי שלא דואג מדאיג

רק הגעתי, אבל מספיקות שלוש פגישות עם יהודים המעורים בקהילה כדי להתרגל לכך שזו המציאות החדשה של היהודים כאן, וגם שלנו בישראל. יהיו לה השלכות על אקדמאים ישראלים שרוצים לצאת למחקר בעולם. יהיו לה השלכות על בתי הוצאה. יהיו לה השלכות על החשיפה של ישראלים לתרבות העולם, ועל החשיפה של העולם לתרבות ישראלית. בקרוב ממש תוכלו לקרוא עוד מאמרים בנושא הזה במגזינים אמריקאים נחשבים, שכבר שלחו כותבים לראיין אמנים ישראלים. בקרוב ממש תוכלו לראות כיצד אווירת הדה-לגיטימציה מכרסמת בכוחה של ישראל לספר את הסיפור שלה.

להמשך »
0
    סל הספרים
    הסל ריקחזרה לחנות