fbpx

מאמרים

article icon
מיקבריץ, מודע מאוד לצל הארוך שמטיל טולסטוי על דמותו של קטוזוב, נתן לספרו את הכותרת ״קוטוזוב: חיים של מלחמה ושלום״. הוא מנסה לזקק את האמת ההיסטורית מהמיתוס של קטוזוב
סלוגן הקיפוד יודע
הרשמה לניוזלטר

מאמרים קודמים

לנצח עם ספר את טולסטוי ואת סטלין

לא מזמן עסקנו בשאלה מה מנצח, הספרות או ההיסטוריה. זה היה במסגרת השיחה שלי עם אניטה שפירא (האזינו כאן). דיברנו על ״הספר האדום״ של אסף ענברי, ועל האופן שבו הוא מתאר את מנהיגי השמאל הישראל, טבנקין, יערי וסנה. הוא מתחרה שלך – ניסיתי לאתגר את שפירא. גם הוא מתחרה על עיצוב התודעה. היא כמובן לא נפלה בפח. הסופרים מנצחים, ההיסטוריונים מפסידים, אמרה. במקרה של התנגשות – אם ההיסטוריון הדייקן מתאר גיבור באופן אחד, ולעומתו, הסופר הבדאי מתאר מציאות אחרת, קרוב לוודאי שהמציאות האחרת, הספרותית-בדיונית, היא שתיחרט בתודעת ההמון. 

זה כמובן לא תמיד נכון. תלוי מי הדמות, ומי ההיסטוריונית ומי הסופר. תלוי בשאלה איזה פורטרט צבר קוראים ואוהדים. מאיזה מהם הפיקו אחר כך סרט. נזכרתי בקטע השיחה הקצר הזה עם צאתו לאור של ספר חדש, ביוגרפיה מקיפה של הגנרל קוטוזוב. מיכאיל אילריונוביץ' קוטוזוב עשה לא מעט בחייו, מה שמצדיק ביוגרפיה מקיפה. בעיקר נודע כמי שעמד בראש הצבא הרוסי שניצח את כוחותיו של נפוליאון בונפרטה. מי שעמד בראש הצבא, שסימן את תחילת נפילתו של מי שהיה גדול המצביאים האירופים של אלף השנים האחרונות.

קוטוזוב גוייס בן חמש עשרה. התקופה הייתה תקופת שלטונה של קתרינה השנייה. הוא נפצע בקרב נגד הטורקים. אחר כך היה שגריר בטורקיה. והיה שגריר בברלין. אחר כך לא כל כך הסתדר עם יורשה של קתרינה, הקיסר פאבל. הוא עזב את הצבא, וחיכה עד שפאבל נרצח על ידי קבוצת קושרים. אלכסנדר הראשון עלה לשלטון. לקוטוזוב חיכתה עבודה רבה.

באוקטובר שנת 1805 באו צבָאות רוסיים בגבול הדוכסיות האוסטרית ונכנסו לכפריה ולעריה, ועוד גדודים חדשים באו מרוסיה ויחנו על-יד מבצר בְּרוֹינוֹי ויהיו למשא כבד על אנשי המקום. ובברוֹינוֹי היה בית-מושבו של המצביא הראשי קוּטוּזוֹב.

זה כבר לב טולסטוי, מתוך ״מלחמה ושלום״. התרגום הישן של יוסף אליהו טריבוש, שאפשר למצוא בפרוייקט בן יהודה. יש מן הסתם הרבה יותר בני אדם שמכירים את קוטוזוב באמצעות טולסטוי, מבני אדם שיכירו אותו באמצעות הביוגרפיה החדשה, של אלכסנדר מיקבריץ מאוניברסיטת לואיזיאנה, או באמצעות ביוגרפיות קודמות שכתבו היסטוריונים אחרים. והנה, כך מתאר טולסטוי את קוטוזוב, סוף נובמבר 1805.

אם בראשונה דִמו חברי המועצה, כי קוטוזוב עשה את-עצמו כאִלו הוא ישן, העידה עליו אחרי-כן נחרת-אפו, בשעה שהוסיפו לקרֹא, כי ענין גדול מהבּעת-בוז לתכנית הַקְּרָב או לדבר אחר היה לו למצביא הראשי, כי הֻזקק למַלא את אחד מצרכיו הטבעיים של גוף האדם, לתת שֵׁנה לעיניו. ויָשֵׁן היה באמת. וַירוטר שָׂם עיניו על קוטוזוב כאיש עסוק מאד, אשר לא יוכל לבַלות גם רגע אחד לריק, ובראותו, כי ישן הוא, לקח את הגליון אשר הכין אתו ויחל לקרֹא בקול גדול, אך בלי הטעמה, את תכנית הקרָב הקרוב וגם את הרשום עליה ברֹאשה קרא, והוא: תכנית ההשתערות על מחנה האויב מאחרי קוֹבֶּלְנִיץ וסוֹקוֹלְנִיץ, 30 בנובמבּר שנת 1805”.

ישן. ערב קרב. ולא סתם קרב – בתחילת דצמבר נערך קרב אוסטרליץ. קרב שבו מרבית הצבא האוסטרי חוסל על ידי הכוח הצרפתי. קרב שקוטוזוב התנגד לתוכנית שעוצבה עבורו, ועל כן הודח לפניו מהפיקוד על כלל הצבא. האם נרדם? מיקבריץ סבור שטולסטוי עשה עוול מסויים לגנרל הרוסי. הוא מבקש ״לחלץ אותו״ מבין דפי הרומן הגדול, ולשים אותו במקומו, ״בעולם שאותו סייע לעצב״. אבל לא בטוח שהגנרל היה פיכח ערב הקרב. אליסטיר הורן, ב״כמה רחוק מאוסטרליץ״, מתאר את הבוז של קטוזוב לגנרלים האוסטרים, ואת ההצעה שלו לסגת אל הרי הקרפטים. קטוזוב חשב שנסיגה היא טקטיקה שיש להשתמש בה בעת הצורך. הנסיגה המדודה שקטוזוב ינהל כמה שנים אחר כך, עם הפלישה הצרפתית לרוסיה עצמה, היא שתכריע – בעזרת גנרל חורף – את צבאו של נפוליאון. כך או כך, בערב הקרב המכריע באוסטרליץ ״המטה המשולב של בעלות הברית נפגש רק אחרי חצות״, וקוטוזוב ״רחץ את ידיו בסלידה מהקרב המתקרב״. שיירת האספקה ״עם הגברות שלו״, כפי שמכנה אותן הורן – מיקבריץ  מכנה אותו ״רודף נשים״, ומתאר כיצד הושיב נערות צעירות על ברכיו – נתקעה במקום כלשהו. קטוזוב ״התנחם בשתייה לשוכרה״ ובחלקים גדולים של הישיבה אכן היה ״רדום למחצה או לגמרי״.

מיקבריץ, מודע מאוד לצל הארוך שמטיל טולסטוי על דמותו של קטוזוב, נתן לספרו את הכותרת ״קוטוזוב: חיים של מלחמה ושלום״. הוא מנסה לזקק את האמת ההיסטורית מהמיתוס של קטוזוב, וחולק על הדימוי המסורתי שלו כמשקיף עגמומי ולעיתים נרפה על הדרמה הגדולה שהתחוללה בימיו. בעצם – לא רק המיתוס הזה, אלא גם ההפוך. זה שנוצר בימי סטאלין וביקש לעשות מהגנרל כלי תעמולה סובייטי, בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה. כפי שטולסטוי היה גורם חשוב בפרסומו של קטוזוב, כך גם סטלין "היה גורם מרכזי בהאדרת האגדה הקוטוזובית", כותב מיקבריץ. הנה כי כן, ביוגרפיה של שמונה מאות עמודים – נגד טולסטוי וסטלין. זה כוחות? ברור שזה לא כוחות!

תזכורת: הרשמו לניוזלטר שלנו, כדי לקבל עדכונים פעם בחודש על מה שקורה כאן.

והזמנה פתוחה לכל מה ש(אולי) עוד לא שמעתם בפודקסט של הקיפוד והשועל: 

שיחות

יצחק בן ישראל: אתה לא מודאג מהרמה הנמוכה?

נעה ידלין, מה ההבדל בין שיננית מיבנה לרקדנית מלאס וגאס?

מיכה גודמן: מה הטעם להתפלסף?

יובל נוח הררי, אפשר למנוע מלחמות?

עמית סגל, מה תעשה בגיל ארבעים?

משה בר סימנטוב, מצאת את משמעות החיים?

עינת נתן, מה זאת משפחה מאושרת?

מהדורות סולו

האם אנחנו בדרך לסדר עולמי חדש?

מה אם הסינים ישתלטו על העולם?

פסק דין ההפלות: השופטים השתגעו?

ככה עושה מדינה יהודית? 

האם יש טעם להתווכח? 

האם לשרוף את טוקיו זה מוסרי? 

למה מדינות יוצאות למלחמות? 

כמה בני אדם בכלל צריך בעולם?

 

 

 

 

הקודמים

למה אנחנו לא משנים את דעתנו, אפילו כשאנחנו טועים

קיפשו-אקסטרה: שיחה עם פרופ׳ עזר גת על ספרו החדש ״קיבעון אידיאולוגי״ (אנגלית, אוקספורד). על האבולוציה, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והפוליטיקה שהובילו אותנו לעולם מקוטב, שבו קשה לבני אדם לשנות דעה, וקשה להם לדבר עם המחנה היריב

להמשך »

תורת כותרות הספרים על רגל אחת

מעת לעת אני חוזר לשמות של ספרים, בדרך כלל, כאשר יש התלבטות ביחס לשמו של ספר חדש. ועכשיו אני מתלבט עם שני כותבים על שני שמות. ספר אחד על היסטוריה ישראלית, ספר אחד על כלכלה התנהגותית

להמשך »