האם אפשר ללמוד כיצד לעצב אסטרטגיית על?
זה בדיוק מה שג'ון לואיס גדיס מנסה לעשות, בדרכו המיוחדת, ובסיוע של חברים כמו תוקידידס, טולסטוי, אוגוסטינוס, פון קלאוזביץ', סון דזה, מקיאוולי וישעיהו ברלין. גדיס, במסע חוצה דורות, יבשות, ניצחונות ומפלות, חושף קשרי גומלין מורכבים ומופלאים שמובילים הנהגות ואומות להכרעה או לתבוסה.
פרק 1 בטרילוגיה על בחירות בארה״ב: ג׳ון קווינסי אדמס נגד אנדרו ג׳קסון. אריסטוקרט מול פופוליסט, דיפלומט מהוקצע מול לוחם נועז, צפוני ממסצ׳וסטס מול דרומי מטנסי. ואין הכרעה. סיפור שאפשר למצוא בו לא מעט הדים לבחירות של ימינו. העם נגד האליטות, המועמד הפרא-אדם, הרצון לנקום על הפסד, ההאשמות בשחיתות, העיתונות המשתלחת, הרכילויות האישיות. חוזרים לאחור בדיוק 200 שנה
שיחה על ראשית החיים, ראשית היקום, ראשית התודעה, נסיעות בזמן ובמרחב, על תגליות שיבואו בקרוב מאוד, או מאוד מאוד, על חיים תבוניים, מכוניות אוטונומיות, על מאדים, ירחים, אסטרואידים, דינוזאורים, על אראנאיי ודיאנאיי, על השמדה עצמית, על שלטון הזומבים, על חמצן וזרחן, על ביצה ותרנגולת.
שיחה על עברית, אנגלית, גרמנית, הונגרית, ערבית, על השפה של מרוקאים, הניגון של אשכנזים, על שכול וניכוס – כך צריך לומר – של הזיכרון. על הדיבור של עמיחי, המקדש של אלתרמן, העצבות של יהודית הנדל, על מותו של הקנון הספרותי, על נתיבה בן יהודה, על האקדמיה ללשון, על פטריוטיות, על התחדשות בגיל חמישים
מאה יצירות של בטהובן, מאה סיפורים על בטהובן, מאה הזדמנויות להאזין לבטהובן מחדש, מלווים בסיפורים הנפלאים של נורמן לברכט, על היוצר, יצירותיו, חבריו, יריביו, שגעונותיו, מבצעיו, השיגיו
תגליות המדע חשפו עובדה מטרידה, עוכרת שלווה: אנחנו חיים בעולם ששולטת בו אקראיות. לא קל לקבל את המסקנה הזאת בשוויון נפש, אבל הביולוג שון ב' קרול מתאר את השרשרת המופלאה והאקראית של הקיום בחן ובהומור שלא משאירים הרבה מקום לספקנות.
שבע פרשות מוכרות מאוד מההיסטוריה הציונית-ישראלית, שעופר אדרת מציג מחדש, בדרכו המיוחדת.
קשה לבדוק במדויק את הטענה הבאה, אבל ככל שבדקתי אותה ברפרוף היא כנראה נכונה: פעם זה לא היה כך. פעם הקהל הישראלי לא היה מנותק כל כך ממה שחשוב ומרכזי בעולם היצירה העולמי
כשהאריס מציגה רשימת חמישה ספרים אהובים (והיא עשתה זאת לפני כארבע שנים, כאשר נכנסה לנעלי סגנית הנשיא), לא צריך לשאול ״למה דווקא את אלה היא אוהבת״ אלא לשאול ״למה דווקא את אלה היא מציגה לראווה״
צעקה קמה כאשר הממשלה הודיעה על כוונה לקצץ בתקציב הספריות הציבוריות. אנחת רווחה נשמעה כאשר הקיצוץ הפך לתוספת תקציב, אם כי לתוספת נוספו גם כמה שינויים בדרכי חלוקת הכסף, שיש להם משמעות. וכל זה כמובן קרה במתכונת המוכרת של טייס אוטומטי: הממשלה החליטה את מה שהחליטה ולא לגמרי ברור מדוע, המתנגדים התנגדו להחלטה, וגם כאן לא לגמרי ברור מדוע, ההחלטה שונתה בעקבות הביקורת, ושוב – מי יודע מדוע.
