למה בעצם אכפת לנו אם הגיע ״סופו של עידן הקריאה״?
לפעמים נדמה שהדיון על השחיקה בהרגלי הקריאה החל פחות או יותר עם המצאת מכונת הדפוס. לרגע אחד אפשר היה להתפעל ולשמוח מכך שכולם יכולים לקרוא, ומייד אחר כך החלה הדאגה: מה יקרה כשיימאס להם לקרוא? האם כבר נמאס להם לקרוא? האם העולם ידרדר בגלל שנמאס להם לקרוא? מהר שכחנו שרוב הזמן, רוב האנשים, לא ידעו לקרוא. שרוב הזמן, ברוב המקומות, לא היה מה לקרוא. מהר שכחנו, שהקריאה של כלל האנשים היא המצאה יחסית מאוחרת, שאולי אי אפשר בלעדיה, ואולי אפשר, ואולי נדרדר בלעדיה, ואולי לא נורא.