ספריית המאמרים

הידיעה על מותו של מתי כספי, הצפוי ובכל זאת צובט, נקלטה בטלפון כמה דקות לפני הטיסה. טוב שזאת הייתה טיסת אלעל. טוב שבערוץ הבידור לנוסעים הייתה גם רשימת שירים שלו. לא ארוכה, לא מספיקה אפילו מרומא עד תל אביב. ובכל זאת, מספיקה כדי להשתתף, בטח עם רבים אחרים, בשעה של זיכרון משותף, יקר. זיכרון אוהבי שיריו

הפרק המואזן ביותר בפודקסט של הקיפוד והשועל הוא הפרק ״אבשלום אליצור, מהם החיים?״. עכשיו נסייג: זה הפרק המואזן ביותר בשמיעה. הוידאו מספר סיפור אחר

רק במקרה יצא, ששבוע אחרי שעלתה בנטפליקס מיני-סדרה קצבית על הבחירה בגארפילד לנשיא, על ההתנקשות בחייו, על מותו המיותר, הגעתי למקום שממנו מתחיל הסיפור הזה

אירחנו שני היסטוריונים לשיחה על רצח רבין. עברו שלושים שנה, וזה זמן מתאים לשיחה.
מה אמרו? שניהם אמרו שכן. שניהם אמרו שרצח יצחק רבין הוא האירוע החשוב ביותר בתולדות מדינת ישראל.

דיוויד לודג׳ מת.
לא עכשיו. הוא מת כבר בינואר, בתחילת השנה, בגיל 89. אבל אני גיליתי רק עכשיו שזה קרה.

מה שברור לישראלי שעסק כל חייו בסוגיות של גרעין, לא בהכרח ברור לאמריקאי הממוצע. מכון המחקר ״פיו״ פרסם בשבוע שעבר את נתוניו של סקר חדש, שבו ביקש מהמשיבים להעריך האם הטלת הפצצות על הירושימה ונגסקי ב-1945 הייתה מוצדקת או לא מוצדקת

כמה זמן צריך ללמד את אותו ספר בבתי הספר? שאלה טובה. את התנ״ך, ספר חשוב, מלמדים כבר שנים רבות, ויש לי חשד שימשיכו ללמד. אבל לא בשיעורי הספרות. בשיעורים אחרים. גם שירים של חיים נחמן ביאליק ממשיכים ללמד כבר הרבה שנים. אני למדתי מהם כשהייתי תלמיד תיכון, בתי הצעירה, שצעירה ממני כמעט בארבעים שנה, למדה מהם כשהייתה תלמידה בתיכון.

שבוע הספר חזר, לכמה ימים משונים, לניסיון התנעה מחדש של אירוע שהתחיל, ואז נגדע, ואז היסס, ואז נפתח. ניצלתי את ההזדמנות כדי לעיין בנתונים מפה ומשם על קריאת ספרים